פסחים דף נג עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

• ת"ר: אוכלין בענבים עד שיכלו דליות של אוכל, אם יש מאוחרות מהן - אוכלין עליהן.

• אוכלים בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע.

ר"א: עד שיכלה אחרון של גוש חלב, כדי שיהא עני יוצא ואינו מוצא לא בנופו ולא בעיקרו רובע.

• אוכלין בגרוגרות עד שיכלו פגי בית היני.

ר"י: לא הוזכרו פגי בית היני אלא לענין מעשר, דפגי בית היני ואהיני דטובינא - חייבין במעשר.

• אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער.

רשב"ג: אוכלין על של בין הכיפין [העלים], ואין אוכלין על של בין השיצין [דנותרו בינהם]

והך דאוכלין בענבים עד הפסח, בזיתים עד העצרת, בגרוגרות עד החנוכה, בתמרים עד הפורים'.

א. אידי ואידי חד שיעורא הוא.

ב. אם יש מאוחרות מהן – אז אוכלין עליהן [אף שעבר הזמן]

רשב"ג: סימן להרים- מילין, סימן לעמקים- דקלים, סימן לנחלים - קנים, סימן לשפלה שקמה.

ואף שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, 'ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב'.

סימן להרים - מילין, סימן לעמקים - דקלים.-נפק"מ לבכורים, דאין מביאים אלא מז' מינין.

ולא מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים.

סימן לנחלים קנים – נפק"מ לנחל איתן.

סימן לשפלה שקמה – נפק"מ למקח וממכר.

השתא דאתית להכי - כולהו נמי למקח וממכר.

פרק רביעי - ת+מיד+ נשחט

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים - מוכרין, מקום שלא נהגו למכור - אין מוכרין.

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלים וסייחין שלמין ושבורין.

ר"י מתיר בשבורה. | בן בתירא מתיר בסוס.

מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים - אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול - אין אוכלין.

• אריא"ר: אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח מפני שנראה כמקדיש בהמתו, ואוכל קדשים בחוץ.

ר"פ: דוקא בשר, אבל חיטי - לא, דמינטר לפסחא קאמר.

והא דאריו"ס: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים.

שלחו לו: אלמלא תודוס אתה - גזרנו עליך נדוי, שאתה קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ.

ומשמע דדוקא מקולס אסור אבל לא מקולוס לא.

ודחי' דהך שאינו מקולס פירש אסור לא פירש מותר. [ובמקולי אסור אף בלא פירש]

ר"א מתני להך כר"ש.

והקשה רב ששת דבשלמא למאן דתני כרבי יוסי ניחא.

אבל למאן דתני כר"ש הא ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים.[וא"כ אין למיחש]

ואין להקשות למאן דתני כרבי יוסי.

דר"ש בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר: אף בגמר דבריו אדם נתפס.

ובפשטות כמו שר"ש ס"ל כריו"ס ריו"ס ס"ל כר"ש.

דאפשר דר"ש ס"ל כריו"ס, אך ריו"ס לא ס"ל כר"ש.

תודוס איש רומי גברא רבה הוה, [ולא בעל אגרופין] וכדמוכח מק"ו שנשא דמה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש - נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו 'ובאו ועלו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך'.

אימתי משארות מצויות אצל תנור-הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קד"ה עאכו"כ

ב. ריב"א: מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה.

דארי"ו: כל המטיל מלאי לכיס ת"ח-זוכה ויושב בישיבה של מעלה 'כי בצל החכמה בצל הכסף'.

משנה.

מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים - מדליקין.

מקום שנהגו שלא להדליק - אין מדליקין.

ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים.

תנא: בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק - שניהן לדבר אחד נתכוונו.

• ארי"ה דרש רבא: 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו'.

- בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק - שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד.

• אריא"ש: אין מברכין על האור אלא במוצ"ש, הואיל ותחלת ברייתו הוא.

א"ל ההוא סבא, [רבב"ח]: ישר, וכן ארי"ו.

עולא רכב על חמור ור"א מימינו ורבב"ח משמאלו.

ר"א לעולא: ששמע משמיה דרי"ו אין מברכין על האור אלא במוצ"ש הואיל ותחלת ברייתו הוא.

החזיר עולא פניו לרבב'ח בכעס [שאלא אמר כן משמו]

וא"ל רבב"ח: שלא אמר זאת אלא על הך דארשב"א יוה"כ שחל בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק - מדליקין, מפני כבוד השבת. ואהך ארי"ו דחכמים אוסרים [ולא על מוצ"ש רגיל]

א"ל עולא: שאכן כך אמר בשם רי"ו.

קרי עליה רב יוסף מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה.

מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא, ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה.

ואינהו ס"ל כרי"ו דמברכין על האור, בין במוצ"ש בין במוצאי יום הכפורים- וכן עמא דבר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום