פסחים דף נה עמוד א

פרק רביעי

ובכל מקום תלמידי חכמים וכו'.

אין להקשות מהא דמוכח מכאן דרשב"ג לא ס"ל ליוהרא שלא כדברי רשב"ד שס"ל לענין חתן בקר"ש שלא כל הרוצה ליטול את השם יטול דמחולפת השיטה וס"ל דאינו קורא.

רשבדר'א: אדרבנן ל"ק דדוקא היכא שכו"ע עבדי מלאכה והוא לא מיחזי כיוהרא.

משא"כ בקר"ש דהכל קרי לא מיחזי.

ואדרשב"ג ל"ק דבקר"ש דבעינן כוונה, א"ס דלא מצי כווני דעתיה מיחזי כיוהרא.

משא"כ כאן לא מיחזי כיוהרא דס"ל לאינשי דמלאכה היא דלית ליה. ול"ג משאר בטלנים.

ב. משנה.

וחכמים אומרים: ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות.

ובגליל לא היו עושין כל עיקר.

הלילה, ב"ש אוסרים, וב"ה מתירין עד הנץ החמה.

הך דמתני' תליא בפלוגתת ר"מ ור"י אי מנהג הוא וכן דעת ר"מ ור"י ס"ל איסורא הוא [ובי"ד מותר עד חצות]

והך דלר"י: המנכש בי"ג ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט, ולא במקום הגריד [שלא נקלט מהר] [והיינו שיהיו ג' ימים והך דמשמע דבארבע עשרה לא [אף שיצא ג' ימים]

א. במיירי בגליל שאסור, וא"א דמיירי בלילה דכב"ש דאסור ולרב אשי אף כב"ה אין דרך בנ"א לנכש בלילה.

ב. לרבינא: לעולם ביהודה, ובהשרשה, חד מקצת היום ככולו – אמרי' תרי מקצת היום ככולו לא אמרי.

ד. משנה.

ר"מ כל מלאכה שהתחיל בה קודם לי"ד גומרה בי"ד.

אבל לא יתחיל בה בתחלה בי"ד, אף שיכול לגומרה.

וחכ"א: ג' אומניות עושין מלאכה בער"פ עד חצות.

ואלו הן: החייטין, והספרים, והכובסין. ולרבי יוסי בר יהודה: אף רצענין.

• איבעיא להו, לצורך המועד תנן, אבל שלא לצורך המועד - אף מיגמר נמי לא.

או"ד: שלא לצורך המועד תנן, אבל לצורך אתחולי מתחלינן.

א"ד: בין לצורך המועד בין שלא לצורך, מיגמר - אין, אתחולי - לא.

אין להוכיח מהא דלא יתחיל בי"ד אף צלצול קטן או שבכה קטנה דאף היינו דזוטרי והתחלתן גמר מלאכתן קמ"ל.

ומהך דמתני' דר"מ התיר לגמור אם התחיל אין להוכיח דדוקא לצורך המועד התיר דאף שלא לצורך וקמ"ל דאתחולי לא.

אלא מהך דר"מ דכל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בי"ד, ושאינה לצורך המועד אסור.

ועושין מלאכה בער"פ עד חצות במקום שנהגו. ומשמע דבמקום שלא נהגו לא וש"מ שלא לצורך המועד לא ש"מ.

וש"מ לצורך המועד אין, שלא לצורך המועד - לא, ש"מ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום