פסחים דף נז עמוד א
פרק רביעי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
• ת"ר: בראשונה היו נותנין פיאה ללפת ולכרוב. רבי יוסי אומר: אף לקפלוט.
ותניא אידך: היו נותנין פיאה ללפת ולקפלוט, רבי שמעון אומר: אף לכרוב.
ותרי תנאי הוו, ות"ק דר"ש היינו רבי יוסי, ות"ק דרבי יוסי היינו ר"ש, ומאי אף - אקמייתא.
• ת"ר: בן בוהיין נתן פיאה לירק, ובא אביו ומצאן לעניים שהיו טעונין ירק ועומדין על פתח הגינה. א"ל: בני, השליכו מעליכם ואני נותן לכם כפליים במעושר, לא מפני שעיני צרה, אלא מפני שאמרו חכמים אין נותנין פיאה לירק. ואמר להם דווקא שלא יחשבו שסתם דוחה אותם.
• ת"ר: בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה, לערב היו מחלקין אותן לאנשי בית אב, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע.
התקינו שיהיו מחלקין אותן מער"ש לער"ש, דאתיין כולהו משמרות ושקלן בהדדי.
ועדיין היו גדולי כהונה נוטלין אותן בזרוע. עמדו בעלים והקדישום לשמים.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב. ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית, כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה ואין בה דלם.
תנא, אבא שאול אומר: קורות של שקמה היו ביריחו, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע.
עמדו בעלים והקדישום לשמים.
עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן.
שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
• ת"ר: ארבע צווחות צוחה עזרה.
ראשונה: צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה'.
ועוד צווחה: צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים.
דהיה לובש כפפות על ידיו ועובד עבודה.
ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס, וישמש בכה"ג.
ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי. וימלא כריסו מקדשי שמים.
אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים, ושותה שלש מאות גרבי יין.
ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה.
אמרו: כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש.
המעשה שהיה ביששכר איש כפר ברקאי – שהמלך והמלכה התווכחו אם בשר הגדי משובח מן הכבש או להיפך ואמרו שישאלו לכה"ג שמקריב משניהם כל יום וכששאלוהו ענה בביטול יד דאם גדי משובח יותר שיוקרב לתמיד כעס המלך על שלא היתה בו אימת מלכות ופסח לקטוע ימינו שילם שוחד לעבד שיקטע לשמאלו שמע המלך שכך אמר שיפסקו לימינו ג"כ.
א"ר יוסף: בריך רחמנא דאשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה ממנו בהאי עלמא.
ר"א: יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין. דתנן, ר"ש: כבשים קודמים לעזים בכל מקום, יכול מפני שמובחרין במינן – ת"ל 'אם כבש יביא קרבנו' - מלמד ששניהן שקולין כאחד.
רבינא: אף מקרא נמי לא קרא, ד'אם כבש אם עז' אי בעי - כבש לייתיה, אי בעי - עז לייתיה.
הדרן עלך מקום שנהגו
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום