פסחים דף נו עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ומתירין גמזיות של הקדש, של חרוב ושל שקמה.

אמרו: אבותינו לא הקדישו אלא קורות, ואנו נתיר גמזיות של הקדש, של חרוב ושל שקמה.

ובגידולין הבאין לאחמ"כ וס"ל כמ"ד אין מעילה בגידולין.

ורבנן ס"ל: נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא.

ופורצין פרצות.

א. עולא מרשב"ל: מחלוקת בשל מכבדות [בגובה העץ]

דרבנן ס"ל: גזרינן שמא יעלה ויתלוש, ואנשי יריחו סברי: לא גזרינן שמא יעלה ויתלוש.

אבל בשל בין הכיפין - דברי הכל מותר [דשם אין תמרים מחוברים]

ולאו מוקצות נינהו דמוכן לעורבים מוכן לאדם.

[ואף דמוכן לאדם לא מוכן לכלבים משום דלא חזי ליה משא"כ בעורבים דחזי ליה דעתיה עלויה]

ב. רבין מרשב"ל: מחלוקת בשל בין כיפין, דרבנן ס"ל: מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם.

ואנשי יריחו ס"ל: מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם. אבל בשל מכבדות - דברי הכל אסור, גזרינן שמא יעלה ויתלוש.

ג. ונותנין פיאה לירק.

ואף דכל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום - חייב בפיאה.

כל שהוא 'אוכל' פרט לספיחי סטיס וקוצה. 'ונשמר' פרט להפקר, ו'גידולו מן הארץ' - פרט לכמהין ופטריות, ו'לקיטתן כאחת' - פרט לתאנים, ו'מכניסו לקיום' - פרט לירק.

כדריא"ר דכאן מיירי בראשי לפתות וחלקו אי במכניסו לקיום ע"י דבר אחר שמיה קיום או לא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום