פסחים דף נה עמוד ב

פרק רביעי

וחכ"א שלש אומניות. תנא: החייטין - שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד.

הספרין והכובסין - שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מספרין ומכבסין בחוה"מ.

ריב"י: אף הרצענין, שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד.

וחלקו דליריב"י למידין תחילת מלאכה [מנעלים חדשים] מסוף מלאכה [תיקון]

ורבנן ס"ל דאין למדין.

מושיבין שובכין לתרנגולים בי"ד.

ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה. ואם מתה - מושיבין אחרת תחתיה.

גורפין מתחת רגלי בהמה בי"ד, ובמועד מסלקין לצדדין.

מוליכין כלים ומביאין מבית האומן, אף שאינם לצורך המועד.

וסיפא דאהדורי אתאן לחוה"מ.

ר"ה: ל"ש אלא תוך ג' למרדה, שלא סר חומה ממנה, ואחר ג' לישיבתה דפסדא לה ביעי לגמרי.

אבל לאחר ג' למרדה, שסר חומה הימנה, ותוך ג' לישיבתה דאכתי לא פסידי ביעי לגמרי לא מהדרינן

רבי אמי אמר: אף תוך שלשה לישיבתה מהדרינן.

וחלקו אי להפסד מרובה - חששו, להפסד מועט - לא חששו, או אפ' להפסד מועט חששו.

גורפין מתחת.

• ת"ר: הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין, שברפת ושבחצר - מוציאין אותו לאשפה.

אביי: הך דלאשפה בי"ד והך דלצדדין בחוה"מ.

רבא: תרוויהו בחוה"מ הך דלאשפה היינו אם נעשה חצר כרפת מוציאין לאשפה.

• אר"פ: בדיק לן רבא.

תנן: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן, אף שאינן לצורך המועד. – ומיירי י"ד.

והך דאין מביאין כלים מבית האומן, ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת- בחוה"מ.

ואב"א הא במאמינו והא בשאינו מאמינו [דמביאין]

ודחי' דמוליכין יקשה אלא כדשני מעיקרא דהך בי"ד והך בחוה"מ.

דחזי' דמביאין כלים מבית האומן, כגון הכד מבית הכדר, והכוס מבית הזגג.

אבל לא צמר מבית הצבע, ולא כלים מבית האומן.

ואם אין לו מה יאכל - נותן לו שכרו ומניחו אצלו.

ואם אינו מאמינו - מניחן בבית הסמוך לו.

ואם חושש שמא יגנבו - מביאן בצינעה בתוך ביתו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום