פסחים דף צה עמוד א

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא,

והשני חמץ ומצה עמו בבית.

הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו.

זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת.

• ת"ר: 'ככל חקת הפסח יעשו אתו' - במצוה שבגופו הכתוב מדבר.

מצוה שעל גופו – 'על מצות ומררים יאכלהו'.

ולא במצוות שלא על גופו –'ועצם לא ישברו בו'.- מצווה שבגופו אף כל מצוה שבגופו

איסי בן יהודה: 'יעשו אתו' - במצות שבגופו הכתוב מדבר.

ולא במצוות שלא על גופו ולא אמרי' 'על מצות ומרורים' כלל להוסיף על הפרט לרבות כל מילי.

איסי בן יהודה: הך עצם מבע"ל לאחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח.

ורבנן: 'יעשו אותו' שאין שוחטין את הפסח על היחיד, דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן.

• ת"ר: 'ככל חקת הפסח יעשו אתו' ואינו אסור בבל יראה ובל ימצא כראשון ד'על מצות ומררים יאכלהו'.

לא תעשה שניתק לעשה- 'לא ישאירו ממנו עד בקר'.

ל"ת גמור – 'ועצם לא ישברו בו'.

מה הפרט מפורש – כנ"ל אף כל מצות עשה, ולא תעשה שניתק לעשה, ולא תעשה גמור.

בכלליה ד'מצות ומררים' מרבי - צלי אש.

בפרטיה ממעיט השבתת שאור. ולא להיפך דמצווה דגופיה עביד.

בכלליה ד'לא ישאירו ממנו עד בקר' מרבה- לא תוציא ממנו.

בפרטיה ממעט – 'לא יראה ולא ימצא' (דדמי ליה, דאינו לוקה] ולא להיפך דמצוה דגופיה עדיף.

בכלליה ד'עצם לא ישברו בו' - מרבה 'אל תאכלו ממנו נא'.

בפרטיה ממעט 'לא תשחט על חמץ דם זבחי' ולא להיפך דמצוה דגופיה עדיף.

הראשון טעון הלל באכילתו וכו'.

רי"ו מרשב"י: 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', לילה המקודש לחג - טעון הלל.לילה שאין מקודש לחג - אין טעון הלל.

זה וזה טעונין הלל בעשייתן כו'.

וטעמא דלילה ממעט, יום לא ממעט.

ואב"א: אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?

ונאכלין צלי וכו'.

שבת - אין, טומאה - לא.

מתניתין דלא כר"י דתניא: דוחה את השבת, ואין דוחה את הטומאה.

ר"י אומר: אף דוחה את הטומאה.

טעמא דת"ק - מפני טומאה דחיתיו, יחזור ויעשה בטומאה.

ור"י: התורה חזרה עליו לעשותו בטהרה, לא זכה - יעשה בטומאה.

• ת"ר: פסח ראשון דוחה את השבת, פסח שני דוחה את השבת.

פסח ראשון דוחה את הטומאה, פסח שני דוחה את הטומאה.

פסח ראשון טעון לינה, פסח שני טעון לינה.

דוחה את הטומאה כר"י.

ותרי תנאי אליבא דר"י חד הך דטעון לינה.

וחד דר"י: מניין לפסח שני שאין טעון לינה - שנאמר 'ופנית בבקר והלכת לאהליך', וכתיב 'ששת ימים תאכל מצות', הנאכל לששה - טעון לינה, שאין נאכל לששה - אין טעון לינה.

משנה.

הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות, ואם אכלו - פטורין מכרת.

ורבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש.

זבין וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח שבא בטומאה- פטורין.

ד'כל טהור יאכל בשר, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה'.

נאכל לטהורים חייבים עליו משום טמא, ושאינו נאכל לטהורין אין טמאין חייבין עליו משום טמא.

ר"א: דחקו זבין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה, פטורין.

ד'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש'.

בזמן שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין, אין ט"מ משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין.

• בעי רב יוסף: דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה.

מהו אי מדאישתרי טומאת עזרה אישתרי נמי טומאת היכל, או"ד רק מה שהותר הותר.

א"רא: 'וישלחו מן המחנה - אף מקצת מחנה- והיינו לחומרא שאסורים.

א"ד: א"רא: 'וישלחו מן המחנה אל מחוץ למחנה תשלחום', היכא דקרי' תשלחום קרינן וישלחו - והיינו לקולא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום