סנהדרין דף פא עמוד א

פרק תשיעי

מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין - נידון בחמורה.

עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות - נידון בחמורה.

רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו.

רבא: מיירי בנגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה. דלא אמרי' גברא קטילא הוא

– ד'והוליד בן פריץ שפך דם אל ההרים אכל, ואת אשת רעהו טמא ואל הגלולים נשא עיניו'.

'וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם' - בסייף,

'את אשת רעהו טמא' - זו אשת איש, בחנק.

'ואל הגלולים נשא עיניו' - זו ע"ז, בסקילה.

וכתיב 'מות יומת דמיו בו יהיה' - בסקילה.

ואין לומר שבכולם מדובר בכה''ג דסקילה דא"כ מאי קמ"ל, ואם רק בא לחזור על דברי משה הו"ל לחזור כמו שמשה חזר [בלשון הכתוב]

דרש ראב"ח: אל ההרים לא אכל - שלא אכל בזכות אבותיו.

'ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל' - שלא הלך בקומה זקופה.

'ואת אשת רעהו לא טמא' - שלא ירד לאומנות חבירו.

'ואל אשה נדה לא קרב' שלא נהנה מקופה של צדקה, וכתיב 'צדיק הוא חיה יחיה'.

ר''ג כשבא למקרא זה בכה מי שיעשה לכולהו חיי, ולאחד מהן לא?

א"ל ר"ע: דכמו ד'אל תטמאו בכל אלה' ה"נ באחת מכל אלה

חמותו ונעשית אשת איש - נידון בחמותו,

אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש.

ובחמותו ונעשית א"א, אפי' אי דיינין כרבי יוסי באיסור מוסיף א"א להורגו בשני מיתות אלא בחמורה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום