סנהדרין דף פב עמוד א

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

יא. והבועל ארמית.

בעא ר"כ: לא פגעו בו קנאין מהו? רב שכח דין זה. ולימדו לר'כ בחלום: 'בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר'. ואמר לרב ונזכר שכך למד

ד'בגדה יהודה' - זו ע"ז, וכן אומר כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה'.

'ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים' - זה משכב זכור,

וכן אומר 'ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא',

'כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה וכן 'לא תהיה קדשה מבנות ישראל'

'ובעל בת אל נכר' - זה הבא על הנכרית,

וכתיב בתריה: 'יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה וגו'.

אם תלמיד חכם הוא - לא יהיה לו 'ער בחכמים, ועונה בתלמידים'.

אם כהן הוא - לא יהיה לו בן 'מגיש מנחה לה' צבאות'.

רחב"א: כל הבא על הנכרית כאילו מתחתן בע"ז, ד'ובעל בת אל נכר' וכי בת יש לו לאל נכר? אלא: זה הבא על הנכרית.

רחב"א: כתוב על גלגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת.

זקינו דרבי פרידא מצא גולגלת זרוקה בשערי ירושלים שהיה כתוב עליה 'זאת ועוד אחרת' קברה, וחזרה ובצבצה, ושוב חזרה ובצבצה

ד'קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים'.

אמר מלך הוא ואי''ז דרך ארץ שיתבזה, לקחו כרכו בבגדי משי והניחה בארגז, כשבאה אשתו וראתה אמרה לשכנתה שזו האשה הקודמת שלו שאינו שוכחה, זרקה הגולגולת לאש ושרפה,

וכשהגיע זקינו דרבי פרידא אמר היינו דכתיב עילויה 'זאת ועוד אחרת'.

ב"ד של חשמונאי גזרו: הבא על הנכרית חייב עליה

רב דימי משום נשג''א נדה, שפחה, גויה, אשת איש.

רבין: משום נשג"ז נדה, שפחה, גויה, זונה. ולא משום א"א דאינם מפקירים

ר"ח: הבא לימלך - אין מורין לו.

וכן מרי"ו: ולא עוד אלא, שאם פירש זמרי והרגו פנחס - נהרג עליו.

נהפך זמרי והרגו לפנחס - אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא.

'ויאמר משה אל שפטי ישראל וגו'

הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות, ואתה יושב ושותק? עמד וקיבץ כ''ד אלף מישראל, והלך אצל כזבי, אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי: לא תשמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אף אני נשיא שבט, ועוד שאני גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן. תפשה בבלוריתה, והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב 'והמה בכים פתח אהל מועד'.

'וירא פנחס בן אלעזר',

א. רב: ראה מעשה, ונזכר הלכה. אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו! אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.

ב. ולשמואל: 'ראה' שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.

ג. מר"א: ראה שבא מלאך והשחית בעם.

'ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו'

מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. שלף שננה, והניחה באונקלו, והיה נשען והולך על מקלו, וכיון שהגיע אצל שבטו של שמעון אמר: היכן מצינו ששבטו של לוי גדול משל שמעון? אמרו: הניחו לו, אף הוא לעשות צרכיו נכנס, התירו פרושין את הדבר.

ששה נסים נעשו לפנחס:

א. שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש,

ב. שהיה לו לדבר ולא דבר,

ג. שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה,

ד. שלא נשמטו מן הרומח,

ה. שבא מלאך והגביה את המשקוף,

ו. שבא מלאך והשחית בעם. בא וחבטן לפני המקום,

אמר לפניו: רבש"ע, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? ד'ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף והיינו 'ויעמד פינחס ויפלל'

אר"א: ויפלל ולא ויתפלל- כביכול עשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא. התחילו שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז, והרג נשיא שבט מישראל!

בא הכתוב ויחסו: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. אמר לו הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר 'לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום'. וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם

'זרזי"ר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו',

מרב: תכד' בעילות בעל אותו רשע אותו היום. והמתין לו פנחס עד שתשש כחו, והוא אינו יודע שמלך אלקום עמו.

במתניתא ששים, עד שנעשה כביצה המוזרת, והיא היתה כערוגה מליאה מים. רב כהנא: ומושבה בית סאה. רב יוסף: קבר שלה אמה.

רב ששת: שוילנאי בת צור זה שמה. ונקראה כזבי א.- שכזבה באביה.

ב. שאמרה לאביה כוס [שחוט] בי עַם זה. והיינו דאמרי אינשי: מה מחפשת שוילנאי בין קליפות הקנים מקום ייחוד הנאיפה לשם אמה

חמשה שמות יש לו.

זמרי - על שנעשה כביצה המוזרת,

בן סלוא - על שהסליא עונות של משפחתו,

שאול - על שהשאיל עצמו לדבר עבירה,

בן הכנענית - על שעשה מעשה כנען –

ושלומיאל בן צורי שדי - שמו.

ח. כהן ששימש בטומאה.

כהן ששימש בטומאה חייב מיתה בידי שמים או לא

רב ששת תניתוה: פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין.

ואי מחייב בידי שמים – יניחוהו שימות בידי שמים ומוכח שאין חייב

ב. והא דמכניסין אותו לכיפה - מיירי במלקות כריתות דחייב מיתה

ג. והא דגונב קסוה – מיירי בכלי שרת ששם נרמז כבלע את הקדש ומתו.

ד. והא המקלל את הקוסם- מיירי יכה קוסם את קוסמו, שנראה כמברך

ה. והא דבועל ארמית! – כבר הראו לר"כ בחלום ונזכר רב בפירושו .

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום