סנהדרין דף פה עמוד ב

פרק עשירי

רבר"ה ותדר"י: למעשה לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו,

חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה ולא תחמול ולא תכסה עליו.

המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה.

זה חומר במקלל מבמכה:

שהמקלל לאחר מיתה - חייב, והמכה לאחר מיתה - פטור.

ת"ר: 'אביו ואמו קלל' - לאחר מיתה.

שאינו כמכה שחייב רק מחיים, ושלא נאמר ק''ו שלא עשה בו שלא בעמך [רשע] כבעמך - שלא להתחייב אחר מיתה

לרבי יונתן דמייתר 'אביו ואמו', דא"צ 'אביו ואמו קלל' לרבות מקללם לחוד

ולרבי יאשיה ד'אביו ואמו קלל' לרבות מקללם לחוד, למד מ'מקלל אביו ואמו מות יומת'

ולרבי יונתן אביו ואמו מות יומת מרבה -בת, טומטום, ואדרוגינוס. ולא מאיש איש דדברה תורה כלשון בנ"א

ולא אמרי' חומר במכה מבמקלל, שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך, משא"כ במקלל! - דקסבר: מקשינן הכאה לקללה.

וחלקו בהני תנאי דכותי אתה מצווה על הכאתו, ולא על קללתו.

ותניא אידך: אי אתה מצווה לא על קללתו, ולא על הכאתו.

ולכו"ע כותים גירי אמת הן וחלקו אי מקשינן הכאה לקללה.

[דא"א לומר דחלקו אי כותים גרי אריות הן דהא תני עלה ושורו כישראל]

הגונב נפש מישראל: -ת''ק: אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו,

ר''י: עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנא' וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ.

הגונב את בנו:- ר' ישמעאל בריב''ב מחייב, וחכמים: פוטרין.

גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין- ר''י מחייב, וחכמים פוטרין.

וחלקו ת"ק ור"י אי סגי בעימור בפחות משוו"פ

בעי רבי ירמיה: גנבו ומכרו ישן [ונשען עליו] מהו? מכר אשה לעוברה [והעמידה בפני הרוח] מהו? יש דרך עימור בכך, או לא? - תיקו.

ת"ר: כי ימצא איש, אשה מניין? ת"ל 'וגנב איש'.

ואף אשה שגנבה אשה דת"ל 'ומת הגנב ההוא' - מכל מקום.

תניא אידך: 'כי ימצא איש גנב נפש מאחיו' – אחד הגונב את האיש, ואחד הגונב את האשה, ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן - חייב.

גנבו ולא מכרו, מכרו ועדיין ישנו ברשותו - פטור.

מכרו לאביו או לאחיו, או לאחד מן הקרובים - חייב.

הגונב את העבדים - פטור. ותנא קמיה דרב ששת.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום