סנהדרין דף פו עמוד ב

פרק עשירי

מתקיף ר"פ: א''כ עידי מכירה גם נהרגם, שיכולין עידי גניבה לומר להלקותו באנו.

והא לחזקיה לקי דעידי גניבה בנפש שהוזמו, תסתיים דחזקיה אמר לוקין, דאמר דאין נהרגין.

דאי רי"ו: כיון דאמר נהרגין – הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, דאין לוקין עליו. ואי הוא לא לוקה, איך הם ילקו

אלא אר"פ: בעידי מכירה לכו''ע דנהרגין, וחלקו - בעידי גניבה.

לחזקיה: דאין נהרגין, גניבה לחודה קיימא, ומכירה לחודה קיימא.

לרי"ו: דנהרגין, גניבה אתחלתא דמכירה היא.

ומודה רי"ו: בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין.

מתוך שיכולין לומר להלקותו באנו.

בעדים הראשונים שאין נהרגין, שיכולין לומר להלקותו באנו.

בעדים אחרונים שנהרגים, שעדים ראשונים יאמרו להלקותו באנו,

והני כוליה דבר עבדי ליה.

שנים אומרים בפנינו גנב, ושנים אומרים בפנינו אכל.

רב אסי: עדי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין, שיכול לומר עבדי מכרתי.

רב יוסף: שמעתא דרב אסי – כר"ע ד'דבר' ולא חצי דבר. ואפי' כרבנן, ובלא באו עידי גניבה. ואף שבאו לבסוף ומרמזי קמ"ל דלאו כלום היא

זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט.

שלשה בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית,

ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית.

באין לזה שעל פתח הר הבית, ואומר: כך דרשתי, וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי.

אם שמעו אמר להם, ואם לאו - באין להן לאותן שעל פתח עזרה.

ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי,

אם שמעו - אמר להם, ואם לאו - אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצא תורה לכל ישראל, שנאמר מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'.

חזר לעירו, שנה ולמד בדרך שהיה למד פטור, ואם הורה לעשות חייב

שנאמר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן - אינו חייב עד שיורה לעשות,

תלמיד שהורה לעשות - פטור, נמצא חומרו קולו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום