סנהדרין דף פט עמוד א

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

משא"כ בתפילין דבעושה חמשה בתים לא אמרי' דגרוע ועומד הוא דאר"ז בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול. [והיינו דאין ארבעה]

אין ממיתין אותו לא בב''ד שבעירו, ולא בב''ד שביבנה, אלא מעלין אותו לב''ד הגדול שבירושלים.

ולר"ע: משמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנא' וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד,

ר''י: אין מענין דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחין בכל המקומות: איש פלוני מתחייב מיתה בב''ד

ר"י לר"ע: והלא אמר: 'ישמעו וייראו' ולא יראו וייראו - למה מענין דינו של זה?

אלא, ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין בכל מקום: איש פלוני נתחייב מיתה בב''ד

ארבעה צריכין הכרזה, המסית,

ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין.

בכולם נאמר 'וכל העם וכל ישראל',

בעדים זוממין כתיב 'והנשארים' שלא כולם ראו לעדותם.

נביא השקר,

המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו - מיתתו בידי אדם.

אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, - מיתתו בידי שמים, שנאמר אנכי אדרש מעמו.

המתנבא בשם ע"ז, ואומר: כך אמרה ע"ז,

- אפילו כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.

הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה.

שכל המוזמין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מזוממי בת כהן ובועלה.

• ת"ר: שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים.

המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם ע"ז - מיתתן בידי אדם, הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתן בידי שמים.

ריא"ר: 'אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי - זה המתנבא מה שלא שמע.

'ואשר לא צויתיו' - הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו.

'ואשר ידבר בשם אלהים אחרים' - זה המתנבא בשם ע"ז.

וכתיב: 'ומת הנביא ההוא', וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.

הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים,

ד'והאיש אשר לא ישמע', קרי בו: לא ישמיע, וקרי בו: לא ישמע אל דברי, וכתיב 'אנכי אדרש מעמו' - בידי שמים.

ה. המתנבא מה שלא שמע.

כגון צדקיה בן כנענה, ד'ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל',

ואפי' דרוח נבות הטעתו ד'ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויצא הרוח

ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן'.

ואר'י 'צא' היינו - צא ממחיצתי.

רי''ו 'רוח' רוחו של נבות היזרעאלי. דהו"ל למידק

וכרי"צ: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד.

עובדיה אמר 'זדון לבך השיאך', ירמיה אמר 'תפלצתך השיא אתך זדון לבך'.

והני, מדקאמרי כולהו כהדדי – ש"מ לא כלום הוא .

מרי''צ דיהושפט היה שם ואמרו ד'ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד'.

כך מקובלני מבית אבי אבא: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים,

ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

ו. המתנבא מה שלא נאמר לו –

כגון חנניה בן עזור, שהיה ירמיה בשוק העליון ואמר 'כה אמר ה' צבאות הנני שבר את קשת עילם, נשא חנניה ק"ו בעצמו: מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל, אמר הקב"ה 'הנני שבר את קשת עילם', ק''ו כשדים עצמן, ובא בשוק התחתון, ואמר: כה אמר ה' וגו' שברתי את על מלך בבל.

ונקרא שנאמר לחבירו כיון שניתן ק"ו להדרש כמי שאמר לו [אבל הוא לא נאמר לו]

המתנבא בשם ע"ז - כגון נביאי הבעל.

הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום