סנהדרין דף פד עמוד א

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אונן 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו', הא אחר שלא יצא - חילל. ולא ילפי' מתרומה למיתה דלא כתיב חילול בגופיה ורק מכללא אתי דכל דבר הבא מן הכלל - אין דנין אותו בגזרה שוה.

רבא מר"נ: יושב 'לעמד לשרת' - לעמידה בחרתיו ולא לישיבה.

בעל מום, לרבי: במיתה, וחכ''א: באזהרה.

לרבי: ד'אך אל הפרכת לא יבא וגו' מטמא ששימש גמר: פסול הגוף מפסול הגוף, קודש, פנים, פיגול ונותר, מקודש פנים פיגול ונותר.

[ולא ילפי חילול מתרומה דבמיתה מצד פסול הגוף גרידא,

דאדרבה מנותר הו"ל למילף שכן קודש פנים פיגול ונותר]

ורבנן: 'בו' - ולא בבעל מום.

הזיד במעילה, רבי: במיתה, וחכ''א: באזהרה.

טעם דרבי כר''א גמר 'חטא' 'חטא', מתרומה, דבמיתה.

ולרבנן: 'בו' - ולא במעילה.

א. זר ששימש במקדש.

רבי ישמעאל: נאמר כאן והזר הקרב יומת ולהלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות,

מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים,

ר"ע: נאמר כאן, ולהלן בנביא יומת, מה להלן אף כאן בסקילה.

ריב"נ: מה להלן בחנק - אף כאן בחנק.

ר"ע: דנין 'יומת' מ'יומת' ואין דנין יומת מ'ימות',

ורי"ש: דנין הדיוט מהדיוט ולא מנביא. ולר"ע אחר שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה

ר"ע וריב"נ חלקו במח' ר"ש ורבנן אי נביא שהדיח - בסקילה, ולר"ש: בחנק.

ואפי' דהכא לר"ע בחנק, - תנאי ואליבא דרבי עקיבא,

מתניתין ר''ש ואליבא דר''ע, ברייתא רבנן ואליבא דרבי עקיבא

הדרן עלך אלו הן הנשרפין

פרק עשירי - אלו הן הנחנקין

אלו הן הנחנקין: המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם ע"ז, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה.

א. מכה אביו ואמו,

ד'ומכה אביו ואמו מות יומת', וכל מיתה האמורה בתורה היא חנק.

ובהריגה ממש לא יתכן שבאחר הוא בסייף החמור, ובאביו הוא בחנק

ואפי' למ"ד חנק חמור מכה איש ומת מות יומת וכתיב או באיבה הכהו בידו וימת

ש"מ: כל מקום שיש הכאה סתם אי''ז מיתה הוא.

ואיצטריך 'כל מכה נפש' דאפי' קטן, 'מכה איש' ולא נפלים.

מכה אדם ומכה בהמה', עד דעושה בה חבורה שכתוב בה 'נפש'.

ודווקא בעשה חבורה

- ולאו מהיקש ד'מכה אדם ומכה בהמה' כבהמה אף אדם עד שיעשה חבורה,

- דהא גם בטענה והכחישה לבהמה באבנים חייב

אלא ילפי' מדאם אינו ענין לנפש בהמה תנהו ענין לנפש אדם

והקישא ד'מכה אדם' לכדתניא דבי חזקיה דעשה שוגג כמזיד וכו'.

ולמאן דלית תד''ח מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור'.

איבעיא: בן מהו שיקיז דם לאביו?

רב מתנא: ואהבת לרעך כמוך.

רדב"ח: מה מכה בהמה לרפואה פטור, אף מכה אדם לרפואה פטור.

רב לא הניח לבנו להוציא לו קוץ

מב"דר לא הניח לבנו לפתוח לו כויה [להוציא הליחה] שמא יחבול והו"ל שגגת איסור [דחנק].

והך דהתירו לטלטל 'מחט של יד ליטול בה את הקוץ'

– לא הו"ל שגגת סקילה, דשם מקלקל הוא

ואפי' למ"ד דמקלקל חייב, הא ר"ש היא דכל מלאכה שא''צ לגופה פטור עליה.