סנהדרין דף פג עמוד א

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ו. איתיביה: היוצק בולל פותת מולח, מניף, מגיש, ומסדר את השולחן, המטיב את הנרות, והקומץ, והמקבל דמים בחוץ - פטור,

ואין חייבין עליהן לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום רחוץ ידים ורגלים. הא מקטר - חייב.

- ודחי' דחייב באזהרה ולא מיתה -והך דזר יומת הא כדאיתא והא כדאיתא.

ז. והך ד'אזהרה ליוצק ובולל מניין ד'קדשים יהיו ולא יחללו'! - מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

ח. מיתיבי: ואלו הן שבמיתה: טמא ששימש! - תיובתא.

גופא: ואלו שבמיתה: האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה, וזר ששימש, וטמא ששימש, וטבול יום ששימש, ומחוסר בגדים, ומחוסר כפרה, ושלא רחץ ידים ורגלים, ושתויי יין, ופרועי ראש.

אבל ערל ואונן ויושב - אינן במיתה, אלא באזהרה.

בעל מום, רבי: במיתה, וחכ"א: באזהרה.

הזיד במעילה, רבי: במיתה, וחכ"א: באזהרה.

האוכל את הטבל – שמואל מר"א: 'ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' בעתידים לתרום הכתוב מדבר, ויליף חילול חילול מתרומה, למיתה. ולא מנותר דבכרת!

א. שכן: תרומה, חו"ל, הותרה, ברבים, פירות, פיגול, ונותר.

ומרובים מנותר- דרק פסול אוכל, ואין לו היתר במקווה

ב. רבינא: חילול דרבים מחילול דרבים עדיף.

וכהן טמא שאכל תרומה טהורה

כשמואל: ד'ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא וגו'.

כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה

ד'ומתו בו כי יחללהו' פרט לזו שמחוללת ועומדת.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום