שבועות דף כא עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אימא סיפא: זו שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור:

זו היא - לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי.

לא זו היא דעל שגגתה פטור מקרבן, אבל אכלתי ולא אכלתי - על שגגתה חייב קרבן, ור"ע היא, דמחייב לשעבר כלהבא.

כולה ר"ע ורישא אוכל ולא אכל ממלקות, אבל קרבן מיחייב.

- דמסתבר קאי בלהבא ממעט להבא,

א. שבועה שלא אוכל, ואכל כל שהוא - חייב כו'.

ר"ע בכל התורה סובר כר''ש שחייב במשהו או רק כאן.

כר''ש שכזית רק לענין קרבן ובדין הוא דבעי איפלוגי בעלמא, וכאן חלקו להודיעך כוחן דרבנן, דאף שאם יפרש סתם חייב קמ''ל דפטור או בעלמא כרבנן ס"ל, וכאן הטעם , הואיל ומפרש חייב סתם גם חייב

• ת"ש, דאמרו לר"ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא חייב, שזה חייב?

ואם איתא, יאמר: אנא בכל התורה כולה כר"ש סבירא לי.

לדבריהם דרבנן קאמ"ל: לדידי - בכל התורה כר"ש סבירא לי, לדידכו - אודו לי הואיל ומפרש חייב, גם סתם חייב, ולא הודו לו

ת"ש ר"ע אומר: נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב.

ואי בעלמא כר"ש ס"ל, למה לי לצרף?

ועוד תנן: שבועה שלא אוכל, ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - חייב, ור' שמעון פוטר - ואף דמושבע מהר סיני הוא.

רב ושמואל ורי"ו בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין,

ור"ל: אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן,

אי בסתם ואליבא דר"ע דאדם אוסר עצמו בכל שהוא.

ואי בעלמא כר'ש ס"ל, כל שהוא נמי מושבע ועומד מהר סיני הוא.

- אלא ש"מ: ר'ע בעלמא כרבנן סבר, ש"מ.

ב. אמרו לו לרבי עקיבא: היכן מצינו כו'.

ולא? והרי נמלה. - בריה שאני.

והרי הקדש. - הא בעינן שוה פרוטה.

והרי מפרש. - מפרש נמי כבריה דמי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום