שבועות דף לז עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

- אמר רבינא: מיירי שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות,

- מהו דתימא: רוב גוססין למיתה, קמ"ל, כעת הן חיות ולא מתות

• ת"ש: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע והודה ובאו עדים, אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם, אם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם.

- ה"נ כדרבינא.

• א"ל רבינא לר"א ת"ש: חמורה ממנה שבועת הפקדון, שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים.

מדקאמר לוקה מכלל דאיכא עדים, וקאמר: על שגגתה אשם בכסף שקלים.

- א"ל ר"מ חוץ מזה דא"ל ר"כ אנא תנינא והכי תנינא: אחד זדונה ואחד שגגתה - אשם בכסף שקלים.

• ת"ש: לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה, תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה? ה"ד? אי דליכא עדים, אמאי לוקה?

אלא פשיטא דאיכא עדים וקתני: תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה, - אבל קרבן מביא

- תיובתא דרבה תיובתא.

• רי"ו: הכופר בממון שיש עליו עדים - חייב, בשטר - פטור.

ר"פ: טעמא דרי"ו- עדים מצוי שמביא, שטר הא מנח.

א"ל רהבדר"י לר"פ: שטרא נמי מצוי שנאבד .

אלא: משום דהוה שטר שעבוד קרקעות, ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות.

• איתמר: משביע עדי קרקע - פליגי רבי יוחנן ור"א, חד אמר: חייב, וחד אמר: פטור.

תסתיים דרי"ו דאמר פטור, דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב, שטר פטור, וכדרהבדר"י תסתיים.

• א"ל רבי ירמיה לר' אבהו: לימא, רי"ו ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן פליגי.

דתנן: הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר – לר"א: חייב להעמיד לו שדה, וחכ"א: אומר לו הרי שלך לפניך.

ופליגי דרבי אליעזר דרש רבויי ומיעוטי: 'וכחש בעמיתו' - ריבה, 'בפקדון או בתשומת יד' - מיעט, 'או מכל אשר ישבע' - חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל, -כל מילי, ומיעט שטרות.

ורבנן דרשי כללי ופרטי: 'וכחש בעמיתו' - כלל, 'בפקדון או בתשומת יד או בגזל' - פרט,

'או מכל אשר ישבע עליו' - חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, דמפורש דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות - שאין מטלטל,

יצאו עבדים - שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות - שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון.

- מאן דמחייב כרבי אליעזר, ומאן דפטר כרבנן.

- א"ל: לא, מאן דמחייב כר"א ומאן דפטר אמר לך: בהא אפי' ר"א מודה, דרחמנא אמר מכל ולא הכל.

• רב פפא מרבא: מתני' נמי דיקא, דקתני: גנבת את שורי, והוא אומר לא גנבתי, משביעך אני ואמר אמן - חייב, ואילו גנבת את עבדי לא קתני,

מ"ט? לאו משום דעבד איתקש לקרקעות, ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות.

- רב פפי מדרבא: אימא סיפא זה הכלל: כל המשלם ע"פ עצמו חייב, ושאינו משלם על פי עצמו - פטור.

זה הכלל- לאו לאתויי גנבת את עבדי. אלא מהא ליכא למשמע מינה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום