שבועות דף לו עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ומנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה? ת"ל: 'ושמעה קול אלה', ושמעה אלה, ושמעה קול.

• אר"א: 'אלה' היא שבועה? ד'ויבא אתו באלה וגו', וכתיב: 'וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים'.

• תנא: ארור - בו נידוי, בו קללה, בו שבועה.

בו נידוי, ד'אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה', ואמר עולא: בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז.

בו קללה, ד'ואלה יעמדו על הקללה', וכתיב: 'ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'.

בו שבועה, ד'וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' וגו'.

[ולאו תרתי עשה דאשבעינהו ולייטינהו. דלא כתיב וארור]

ועוד מ'ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל וגו',

וכתיב: 'ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם'.

[ולא שניהם עשה, אשבעינהו ולייטינהו. דלא כתיב וארור]

• אריב"ח: 'אמן' - בו שבועה, בו קבלת דברים, בו האמנת דברים.

בו שבועה, ד'ואמרה האשה אמן אמן'.

בו קבלת דברים, ד'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן'.

בו האמנת דברים, ד'ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך'.

• אר"א: לאו שבועה, הן שבועה.

לאו שבועה, ד'ולא יהיה עוד המים למבול', וכתיב: 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי',

הן שבועה סברא הוא, מדלאו שבועה, הן נמי שבועה.

• רבא: והוא דאמר לאו לאו תרי זימני, והוא דאמר הן הן תרי זימני, ד'ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול', ומדלאו תרי זימני, הן נמי תרי זימני.

ד. המקלל בכולן - חייב, דברי ר"מ, וחכמים פוטרין.

ת"ר: 'איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו' והלא כבר נאמר: 'ונקב שם ה' מות יומת'.

יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד, מנין לרבות את הכינויין?

- לר"מ: ת"ל: איש איש כי יקלל אלהיו וגו' - מכל מקום,

וחכ"א: על שם מיוחד - במיתה, ועל הכינויין - באזהרה.

ד. והמקלל אביו ואמו וכו'.

חכמים היינו רבי מנחם בר יוסי.

ד'בנקבו שם יומת' - לימד על המקלל אביו ואמו, שאינו חייב עד שיקללם בשם.

ד. והמקלל עצמו וחבירו כו'.

רבי ינאי: ודברי הכל.

עצמו ד'רק השמר לך ושמור נפשך מאד', כדר"א מר"א דכל מקום שנאמר 'השמר פן ואל' אינו אלא לא תעשה.

וחבירו, ד'לא תקלל חרש'.

'יכך ה' אלהים', וכן יככה אלהים - זו היא אלה הכתובה בתורה.

יתיב ר"כ לפני ר"י ואמר הא מתניתין כדתנן, א"ל: כנה.

יתיב ההוא מרבנן לפני ר"כ וישב ואמר: 'גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה',

א"ל: כנה. וקמ"ל דמכנינן אפי בקראי

אל יכך, ויברכך, וייטיב לך - רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרין.

והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן.

א. איפוך.

ב. כשבא רבי יצחק תנא כדתנן.

אמר רב יוסף: השתא דאנן תנן הכי, וכשבא רבי יצחק תני הכי, ש"מ דוקא תנן.

- ולא קשיא דכי לית ליה - בממון, אבל באיסור אית ליה.

ודחי' דסוטה דאיסור וארתב"ח טעמא דכתיב 'הנקי', הא לאו הכי לא אמרי' דמכלל לאו אתה שומע הן

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום