שבועות דף מב עמוד א

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א"ל: לאו בארבעה ארבעה הוו קיימי? ובאו עדים ואמרו: אין, בארבעה ארבעה הוו קיימי, אמר רבא: הוחזק כפרן.

ארב"ח- הא אמרת: כל דבר דלא רמיא עליה דאיניש - לאו אדעתיה.

א"ל רבא: אנשים זוכרים קביעת שער המכירה ולכן הוחזק כפרן

מעשה שאמר לחבירו: תן לי מאה זוזי בחובי וזה השטר א"ל: פרעתיך, א''ל:פרעת חוב אחר.

רב נחמן: הורע השטר נפסל כח השטר. ר''פ לא הורע השטר

והך דר''פ שאמר לחבירו תן לי מאה זוזי שאתה חייב לי וזה השטר, א"ל: נתתם לי לקנות בהם שוורים לשוחטם למכור לרווח שנינו וקיבלת ממני במקום הקצב [מדמי מכירת השוורים] וא''ל שזה היה לחוב אחר ואר'פ שהורע השטר

- שם כיון שאמר נתת לי ומשורי לקחת הורע השטר אבל כאן חוב אחר הוא.

להלכה: הורע השטר ודווקא בפרעו בעדים ולא הזכיר השטר, אבל פרעו שלא בעדים מתוך שיכול לומר להד''ם יכול לומר חוב אחר הוא

מעשה שא''ל: נאמן עלי כל שתגיד לי שלא פרעתי והלך ופרע בפניו בעדים

אביי ורבא הרי האמינו.

מתקיף רב פפא: נהי שהאמינו יותר מעצמו אך לא יותר מעדים.

מעשה שא''ל: נאמן עלי כשנים כל שתגיד לי שלא פרעת, ופרעו בפני שלושה,

אר''פ: נאמן כשנים ולא כשלוש.

רהבדר''י לר''פ: מה שאמרו רבנן ללכת אחר רוב דעות - ה"מ לענין אומדנא, שככל שמרובים יותר בקיאים אבל לענין עדות - מאה כתרי ותרי כמאה.

א''ד שא''ל: נאמן עלי כשנים כל שתאמר לא פרעתי, והלך ופרעו בפני ג',

אמר רב פפא: האמינו כשנים ולא כשלושה

מתקיף רהבדר''י: תרי כמאה ומאה כתרי. ואי א"ל כבי תלתא, והלך ופרעו בפני ארבעה, כיון דנחית לדעות - נחית לדעות.

א. אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן.

ד'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור', ואין נתינת קטן כלום.

א. אבל נשבעין לקטן ולהקדש.

והך דרישא: דאין נשבעין על טענת שוטה וקטן.

- אמר רב: בבא בטענת אביו, וראב"י.

כראב"ח: דפעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד: א''ל מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס -הר''ז נשבע, וזהו שנשבע על טענת עצמו.

וחכ"א: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור.

וראב"י ס"ל דגדול אצל אביו כקטן הוא וטענת אחרים והודאת עצמו הוא

ויקשה שהכל גם טענת אחרים והודאת עצמו נינהו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום