שבועות דף מא עמוד א

פרק חמישי

ומאן דמתני אסיפא, הכא הוא דאיכא דררא דממון, אבל התם דליכא דררא דממון לא.

מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן?

- איכא בינייהו: מיפך שבועה, בדאורייתא לא מפכינן שבועה, בדרבנן מפכינן.

ולמר בר רב אשי דבדאורייתא נמי מפכינן שבועה,

- איכא בינייהו: מיחת לנכסיה, בדאורייתא נחתינן לנכסיה, בדרבנן לא נחתינן לנכסיה.

ולרבי יוסי דבדרבנן נמי נחתינן לנכסיה, דתנן: מציאת חש"ו יש בהם גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר: גזל גמור.

ואר"ח: גזל גמור מדבריהם, ונפק"מ להוציאו בדיינין,

- איכא בינייהו: שכנגדו חשוד על השבועה,

בדאורייתא - שכנגדו חשוד על השבועה אפכינן ליה שבועה ושמו אאידך,

בדרבנן - תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא לא עבדינן.

ולרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי, דבדרבנן לא נחתינן לנכסיה, - משמתינן ליה.

א"ל רבינא לרב אשי: האי נקטיה בכובסיה דנשבקיה לגלימיה הוא.

ומנדים אותו עד שמגיע זמן נגדיה, ונגדינן ושבקינן ליה.

• אר"פ: האי מאן דהוציא שטר על חברו, וא"ל שטרא פרוע הוא, אמרינן ליה: לאו כל כמינך, זיל שלים.

ואם אמר לשתבע לי, אמרינן ליה: אשתבע ליה.

א"ל ראבד"ר לר"א: ומה בין זה לפוגם את שטרו? א"ל: התם אע"ג דלא טעין איהו טענינן ליה אנן,

הכא אמרינן ליה: לך ושלם ואי אמר השבע לי אמרי ליה לך השבע לו ואי ת"ח הוא לא משביעין אותו

א"ל רב יימר לרב אשי: צורבא מרבנן משלח גלימא דאינשי? אלא, לא מזדקקינן ליה לדיניה.

• אריאר"א: המלוה את חבירו בעדים - צריך לפורעו בעדים.

כשאמרתי לפני שמואל אמר לי דיכול לומר לו: פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדה"י.

תנן: מנה לי בידך, אמר לו: הן, למחר אמר לו: תנהו לי, נתתיו לך - פטור.

והכא כיון דתבעו בעדים כמאן דלווה בעדים דמי וקתני פטור – תיובתא דרב אסי

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום