שבועות דף ט עמוד ב

-פרק ראשון

אלא כדרחב"ח: שעיר ושעיר, ה"נ שעיר ושעיר, ואיתקיש שעירי רגלים לשעירי ראשי חדשים, דאינן מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף,

ה"מ בחטא שאין סופו ליודע, אבל חטא שסופו ליודע - כמי שיש ידיעה בסוף דמי, ושעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר,

או אף חטא שסופו ליודע – כעת רק ה' מכיר בחטא הזה

ת"ש דתניא ר''י על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וחטא שסופו ליודע - שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרים.

טעם דר''ש 'ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה', ובשעיר דר"ח כתיב, ויליף 'עון עון' מציץ, מה להלן אף כאן טומאת בשר. [ולא דעולין דעון העדה כתיב]

'עון', אחד הוא נושא, ולא ב' עונות. דר"ח ודציץ [בכה"ג שנשבר ציץ]

'אותה', נושא עון, ואין אחרת נושא עון דאין מכפר אדידיה ואדר"ח בארעה טומאה בין זה לזה.

רב אשי: הכא 'עון העדה', ולא קדשים, והתם עון הקדשים, ולא עדה.

אשכחן שעירי ר''ח דמכפרי על טהור שאכל את הטמא,

שעירי רגלים דמכפרי על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום