סוטה דף ו עמוד ב

פרק ראשון

מתיב רב: ואלו שמנחותיהן נשרפות: האומרת טמאה אני, ושבאו עדים שטמאה;

מתי באו העדים: אי קודם שתקדוש, - תצא לחולין!

אלא אחר דקדוש, אי מים בודקין אותה, אלמא בת מקדש ומקרב היא, וכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש, ומש"ה מנחתה נשרפת;

אלא אי אין המים בודקין אותה, תיגלי מילתא למפרע דקדוש מעיקרא בטעות- ותצא לחולין!

ודחי א. ר"י: כגון שזינתה בעזרה, דכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש.

וחיישי שזינתה מפירחי כהונה עצמן

או בשעה שנצרכה לנקביה, דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה?

ב. ר''פ: לעולם כדמעיקרא, ומדרבנן גזירה שיאמרו: מוציאין מכלי שרת לחול.

מתיב ר"מ: נטמאת מנחתה, עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה,

משקדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותשרף;

קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת או עד שמתה - הרי היא ככל המנחות ותשרף,

קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת או מתה - הרי היא ככל המנחות ותאכל, שעל הספק באת מתחילה, כיפרה ספיקה והלכה לה;

העידו שטמאה מנחתה נשרפת, נמצאו זוממין - מנחתה חולין!

ודחי': דעדים זוממין יש להן קול.

דטהורה - ולא שיש לה עדים במה''י, ולא שתלתה לה זכות,

היא - ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.

ור"ש: נהי דוי"ו לא דריש, מ'מ לא חיישי לעדים במה"י דלא שכיח.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום