יבמות דף קיב עמוד ב

פרק ארבעה עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

איבעיא: נטולה מהיהודים, [אם נאסרת] ליבם? האם מעלה בדעתה לזה.

רב: יבם אינו כבעל, שמואל: כבעל.

ומוכיח כרב, ממשנתינו: הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין..

ואם מעלה בדעתה כשמואל, רק מבקשין! ואין לומר: בשיש בנים,

דא"כ לפלוג בדידה: 'אין לה בנים מבקשין', אלא כרב, ש"מ.

פרק ארבעה עשר - חרש שנשא

חרש שנשא פקחת ופקח חרשת - רצה יוציא רצה יקיים רמיזה.

פקח שנשא פקחת ונתחרשה - רצה יוציא, נשתטית - לא יוציא,

נתחרש או נשתטה - אינו מוציא עולמית.

א"ל לריב"נ הטעם: האשה יוצאה שלא לרצונה, האיש לרצונו.

וכן ריב"ג: החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט - כיוצא בה.

א. ב' אחין חרשין נשואין לב' אחיות חרשות, או פקחות..

או ב' אחיות חרשות נשואין לב' אחין פקחין, או חרשין.. -

פטורין מחליצה וייבום, היו נכריות - יכנסו, רצו - יוציאו.

א. ב' אחין חרש ופקח, לב' אחיות פקחות:

מת חרש דפקחת - [מצד] פקח דפקחת תצא, דאחות אשה.

מת פקח דפקחת - חרש דפקחת אשתו בגט, ואא"ח אסורה לעולם.

א. ב' אחין פקחין, לב' אחיות חרשת ופקחת:

מת פקח דחרשת - [מצד] פקח דפקחת תצא, דאחות אשה.

מת פקח דפקחת - פקח דחרשת אשתו בגט, ואא"ח בחליצה.

א. ב' אחין חרש ופקח, לב' אחיות חרשת ופקחת:

מת חרש דחרשת - [מצד] פקח דפקחת תצא, דאחות אשה.

מת פקח דפקחת - חרש דחרשת אשתו בגט, ואא"ח אסורה לעולם.

א. ב' אחין חרש ופקח, לב' נכריות פקחות:

מת חרש דפקחת - פקח דפקחת או חולץ או מייבם.

מת פקח דפקחת - חרש דפקחת כונס, ואינו מוציא לעולם.

א. ב' אחין פקחין, לב' נכריות חרשת ופקחת:

מת פקח דחרשת - פקח דפקחת כונס, ואם רצה יוציא.

מת פקח דפקחת - פקח דחרשת או חולץ או מייבם.

א. ב' אחין חרש ופקח, לב' נכריות חרשת ופקחת:

מת חרש דחרשת - פקח דפקחת כונס, ואם רצה יוציא.

מת פקח דפקחת - חרש דחרשת כונס, ואינו מוציא לעולם.

טעם שתיקנו נישואי 'חרש' 'חרשת' ו'קטנה', ולא בשוטה וקטן

חרש וחרשת תיקנו - תתקיים תקנת חכמים,

שוטה ושוטה לא - לא תתקיים, שאין דר עם נחש בכפיפה.

חרש תיקנו - שלא יבוא לכלל נישואין, קטן לא - יבוא לכלל נשואין.

אבל קטנה תיקנו - אף שתבוא לכלל - שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

טעם החילוקים בין קטנה לחרשת

א. קטנה ממאנת: לא מימנעי [שסופה שתגדל],

חרשת לא ממאנת: אם כן, מימנעי ולא נסבי לה.

ב. קטנה אוכלת בתרומה דרבנן: אף אם תאכל בדאו' - קטן אוכל נבילות..

חרשת לא אוכלת: גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת, ושוב שמא יאכיל חרש בפקחת - בדרבנן, ושוב בדאורייתא [ואסור לה].

ג. לקטנה יש כתובה: לא מימנעי [שסופה שתגדל],

לחרשת אין: אם יהיה, ממנעי ולא נסבי לה.

תניא: חרש ושוטה שנשאו פקחת, נתרפאו - אין כתובה אף שנתחייבו,

רצו לקיימן - יש כתובה מנה.

חרשת ושוטה שנישאו לפיקח, וכתב מאה מנה - כתובתה קיימת,

משמע: לא כתב - אין כתובה, דמימנעי..

אבל בחרש אין כתובה ולא מימנעי: יותר מהאיש.. אשה רוצה לינשא.

דעת הסובר שחרש 'ספק בר דעת מדאורייתא'

א. משמואל: אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי.

אין להוכיח מדתנן: חרש.. - אין תרומתו תרומה דודאי לא בר דיעה,

דשמא שמואל כר"א: תרומת חרש - ספק, ואעפ"כ: אין אשם תלוי,

דבהך לא ס"ל כר"א שאמר: רק חתיכה מב' חתיכות.

ב. א"ד משמואל: אשת חרש - חייבין עליה אשם תלוי.

ויקשה: חרש.. - אין תרומתו תרומה,

ותירץ: ס"ל כר"א [דתרומתו ספק, וגם שאין אשם רק בחתיכה מב' חתיכות].

טעמו של ר' אלעזר ד'חרש ספק'

איבעיא: ודאי דעתא קלישתא, ומסתפק אם דעתא צילותא,

או ודאי גם לא צילותא, אלא ד'עתים חלים ועתים שוטה'?

נפק"מ: להוציא אשתו בגט, תיקו!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום