יבמות דף קיג עמוד ב

פרק חמשה עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. נשתטית - לא יוציא.

דבר תורה מתגרשת כפקחת ע"כ, ואמרו שלא, שלא ינהגו בה הפקר.

ומדובר: ביודעת לשמור גיטה,

[ולכן מדאורייתא כן, אבל בלא זה לא, ד'ושלחה' - ולא חוזרת],

ולא יודעת לשמור עצמה, [אבל בלא זה, לא ינהגו בה הפקר].

ג. אריב"נ: מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה, והאיש.. לא..

איבעיא: שאל על איש [למה אינו מוציא], או על אשה [למה יוצאה]?

ומוכיח, על אשה: 'א"ל: אף זו [חרשת שהשיאה אביה] כיוצא בה'.

ג. העיד ריב"ג: חרשת שהשיאה אביה - יוצאה בגט.

מעדותו נלמד: לעדים 'ראו גט שאני נותן', ולה 'שטר חוב' מגורשת.

פשיטא שא"צ דעתה, והחידוש: שלא אומרים שביטל הגט, דא"כ היה אומר זאת לעדים, ומה שאמר לה 'שטר חוב' משום בושה.

סוגיית 'קטן אוכל נבילות - אם ב"ד מצווין להפרישו -יא'

לריב"ב נאבדו מפתחות ביהמ"ד ברה"ר בשבת,

א"ל ר"פ: שישלח ילד וילדה לטייל שם, ואם ימצאו יביאום,

שסבר: 'אין ב"ד מצווין להפרישו'.

א. מוכיח כן: לא יאמר לתינוק להביא, אבל מניחו תולש או זורק,

ודחה: בעציץ לא נקוב, ובכרמלית - דרבנן.

ב. מוכיח שמצווין: קטן שבא לכבות מוחין בו, ששביתתו עליהם,

ודחה: בקטן העושה על דעת אביו, משא"כ גוי שעושה ע"ד עצמו.

ג. מוכיח שאין מצווין: בן חבר שהולך אצל אבי אמו עם הארץ -

אין חוששין שיאכילנו טבל, מצא בידו פירות - אין זקוק לו,

ודחה: בדמאי הקילו, ורי"ו שדחה שתי דחיות הללו - מספקא ליה.

ד. מוכיח שאין מצווין: בן חבר כהן שהולך לאבי אמו כהן ע"ה -

אין חוששין שיאכילנו תרומה טמאה, מצא.. - אין זקוק לו.

ודחה: בתרומה דרבנן.

ה. מוכיח שאין מצווין: יונק תינוק מנכרית ובהמה טמאה,

ולא יאכילנו נבלות וטרפות.. ויונק אף בשבת, ובגדול אסור,

אבא שאול: נוהגין היינו לינק מבהמה טהורה ביו"ט.

ודחה: סתם תינוק מסוכן אצל חלב וא"צ אומדנא, אבל גדול צריך.

ושהתיר אבא שאול ביו"ט - כשיש צער, כיון ש'מפרק כלאחר יד',

שבת סקילה - גזרו, יו"ט לאו - לא גזרו, אבל בסכנה מותר אף בשבת.

ו. ז. ח. מוכיח שמצווין: 'לא תאכלום כי שקץ הם' [כתוב כמה פעמים] -

לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים [משמע שיזהירו אותם],

וכן 'כל נפש מכם לא תאכל דם' [כמה פעמים] - הגדולים על הקטנים,

וכן 'אמור.. ואמרת [פעמיים, בטומאת כהנים] - הגדולים על הקטנים,

ודחה: שלא יאכילום בידיים, ולא יטמאום בידיים.

וצריכי: שאם כתב רק שרצים - איסורן במשהו, דם - יש כרת,

שניהם - איסורן שוה בכל, טומאה - כהנים ריבה בהן מצות יתרות.

ט. י. יא. מוכיח שמצווין: ב' אחין חרש ופקח, לב' אחיות פקחות:

מת פקח דפקחת - חרש דפקחת מוציא אשתו בגט..

ודחה: משום איסור שלה [שהיא פקחת].

וכן משני אחין פקחין, לב' אחיות חרשת ופקחת:

מת פקח דפקחת - פקח דחרשת מוציא אשתו בגט..

דחה: משום איסור שלו [שהוא פקח].

ויקשה משני אחין חרש ופקח, לב' אחיות חרשת ופקחת:

מת פקח דפקחת - חרש דחרשת מוציא אשתו בגט.. לא הוא ולא היא!

ודחה: משום התרת יבמה לשוק [יתירו אחותה בלא חליצה].׹

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ואמרה 'מת בעלי':

פרק חמשה עשר - האשה שלום

אם שלום ביניהם ושלום בעולם - תנשא או תתייבם.

אבל מלחמה בעולם, או קטטה בינו לבינה - אינה נאמנת.

ר"י: נאמנת רק אם באתה בוכה ובגדיה קרועין,

אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא.

טעם כשמלחמה בעולם אינה נאמנת, ומקרים שדינם כמלחמה

טעם מלחמה - 'אמרה בדדמי' [מאומד הלב, ולא ראתהו מת],

שמא ראתהו מוכה בחץ וסבורה ודאי מת! ופעמים שמתרפא.

רעבון - כמלחמה, 'בדדמי', וכי במעט קמח ימשיך לחיות?

וגרוע ממנה - שם 'מת על מיטתו' נאמנת, ברעב רק ב'קברתיו'.

מפולת - כמלחמה, 'בדדמי'.

שילוח נחשים ועקרבים - כמלחמה, 'בדדמי'.

דבר - י"א: כמלחמה 'בדדמי', וי"א: לא כמלחמה, וכדאמרי אינשי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום