יבמות דף קיז עמוד א

פרק חמשה עשר

ב"ש: תנשא ותטול כתובתה, ב"ה: תנשא ולא תטול כתובתה.

טענת ב"ש: התרתם ערוה חמורה, לא תתירו ממון הקל?

ב"ה: מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה.

ב"ש: מכתובתה נלמד: 'אם תנשאי לאחר תטלי הכתוב לך'!

חזרו בית הלל להורות כב"ש.

ר"ח: נתייבמה - יבמה נכנס לנחלה, יקום על שם אחיו - והרי קם.

ר"נ: אמרה 'מת בעלי, התירוני' - מתירין אותה, ונותנין כתובתה,

'תנו כתובתי' - אף להנשא אין מתירין.

איבעיא: 'התירוני, ותנו כתובתי', את"ל: כל שיש לו אומר לב''ד!

'תנו כתובתי והתירוני', ע"ד כתובה, או חושבת שבכך ניתרת? תיקו.

חוץ מחמותה, בת חמותה, צרתה, יבמתה, ובת בעלה.

מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח.

איבעיא: בת חמיה? טעם בת חמותה ששונאתה כאמה, וכאן אין,

בבת חמותה 'תאכל יגיע אמי', וכן כאן 'תאכל יגיע בית אבי'.

ואין להוכיח מדתניא: חוץ מחמש נשים - טעם דומה ונחשב אחד.

ודתניא: שבע נשים - כר' יהודה שמוסיף אשת אביה וכלתה,

אמרו לו: אשת אב - בכלל בת בעל, כלה - בכלל חמותה כדלקמן.

אבל לר"י, הטעם: שחמות שונאת כלה - 'תאכל יגיעי' בירושה,

בת בעל את אשת אביה - 'אוכלת יגיע אמי',

אבל טעם: כלה את חמות - מגלה לבנה מעשיה,

אשת אב את בת בעל - מגלה לאביה מעשיה.

ורבנן הטעם: 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם', ולר"י: בד"ת כתיב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום