יבמות דף קיא עמוד א

פרק שלושה עשר

מרב: כונס החרשת ומוציאה בגט, וקטנה כשתגדיל תחלוץ.

['משויירות' לא - דאין א' פוטרת חברתה, 'ספיקות' לא - דביאת ב' פוסלת הא']

א. מדברי רב מוכח: חרשת 'משויירת' וקטנה 'ספק', שאם להיפך:

'חרשת כונס ומוציא בגט'? יקיימנה! שאם קנויה - לא תחול

חליצת הקטנה לאוסרה, ואם לא קנויה - חרשת כנכרית בעלמא,

אלא קטנה 'ספק', ואינו כונסה ממה נפשך - דחרשת במה תצא [לא בת חליצה].

ב. ומוכח כמותו מדתניא: ב' אחין לב' אחיות קטנה וחרשת:

מת בעל קטנה - חרשת בגט, וקטנה כשתגדיל תחלוץ,

מת בעל חרשת - קטנה בגט, וחרשת אסורה לעולם לא בת חליצה,

בא על החרשת - נותן לה גט, והותרה - ומזה ש'הותרה' מוכח:

דחרשת 'משויירת' וקטנה 'ספק'! שאם קנויה הקטנה - החרשת יוצאת דאחות אשה, ואם לא קנויה - ייבם אותה כדין שאינה ערוה.

ואין לומר להיפך: וכר"נ ד'ביאה פסולה פוטרת' ואף שבאיסור נפטרה.

דקתני סיפא: נשוי לקטנה וחרשת, ומת:

בא יבם על הקטנה ואח"כ על החרשת - נאסרו שתיהן,

ויוציא חרשת בגט, וקטנה כשתגדיל תחלוץ - ומד'תחלוץ' מוכח:

דרבנן שחולקים אר"נ היא! ואטו 'בא על חרשת ואח"כ על קטנה',

שאז ביאת קטנה 'פסולה' מכח ביאת החרשת, ולא פטרה מחליצה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום