יבמות דף יא עמוד א

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ר"א ס"ל כר"ל, ומתרץ כר"ש:

החולץ ליבמתו.. חליצה מהאחין - אחין שנולדו אח"כ כר"ש,

עמד אחד.. - מאלה שכבר נולדו וקדשה - אינו כלום כר"ל.

רבינא ס"ל כרי"ו, ומתרץ כרבנן:

החולץ ליבמתו.. חליצה מהאחין - אחין שכבר נולדו כרי"ו,

עמד אחד.. - מאלה שנולדו אח"כ וקדשה - אינו כלום כרבנן.

הבא על יבמה, ובא אחד מהאחין על צרתה

חלקו ר"א ורבינא: אם בכרת כר''ל, או בעשה בית אחד ולא שנים כרי''ו.

צרת סוטה

מרב: צרת סוטה אסורה ופטורה מחליצה, 'טומאה' כתיב בה כעריות.

ויקשה מר"ש: דייבום או חליצה של הניסת ובא בעלה פוטר צרתה,

ותירץ: שזה בסוטה דרבנן.

ויקשה: מנכנסה עמו לסתר אסורה לביתה, ואם מת - חולצת!

ותירץ: שזה בסוטה ספק.

ויקשה ע"ז: דריב"כ להחזיר גרושתו שנישאת - אסור, שנתארסה - מותר, ד'אחרי אשר הוטמאה',

וחכ"א: זו וזו אסור, ו'הוטמאה' לסוטה שנסתרה דספק!

- נסתרה היינו נבעלה, ואף שכבר כתוב 'והיא נטמאה' - ללאו.

צרת מחזיר גרושתו לריב"כ ולרבנן

ר"י מר"ש: המחזיר גרושתו משניסת ומת, צרתה מהו?

א. לריב''כ ודאי צרתה כמותה ופטורה, ד'טומאה' - בה נכתב,

ו'תועבה היא' - למעט בניה ולא את צרתה.

והאיבעיא לרבנן אף ד'טומאה' - בסוטה, אינו יוצא מידי פשוטו?

ב. א"ד: לרבנן ודאי כיון שנעקר נעקר דבסוטה מיירי, ומתייבמת,

והאיבעיא לריב"כ אף ד'טומאה' - בה נכתב, שמא מיעט 'תועבה היא' - ולא צרתה ומתייבמת, או ד'היא' למעט בניה אבל צרתה 'תועבה'?

ומוכיח: היתה אחת כשרה ואחת פסולה [והיינו פסולה לו]:

אם חולץ - חולץ לפסולה, ואם מייבם - מייבם לכשרה,

והיינו שהחזיר אחיו גרושתו וקתני 'מייבם לכשרה' דצרה מותרת,

ודחינו: פסולה לעלמא, ומשמיע לא ישפוך מימיו כשאחרים צריכים.

ומוכיח: המחזיר גרושתו שנשאת - היא וצרתה חולצת דצרה אסורה,

ודחינו: אימא 'היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת'.

א. וכעי"ז בעי רי"ו: צרתה מהו?

היא גופא - ק"ו - במותר לה אסורה כ"ש באסור לה!

והאיבעיא על צרתה, אם אלים ק"ו למידחי צרה?

ב. א''ד: המחזיר גרושתו משניסת ומת, היא מהי?

צרתה - פשיטא - דלא אלים ק"ו למידחי צרה!

והאיבעיא עליה, אם אלים ק"ו במקום מצוה?

ומוכיח: משתי המשניות הנ"ל להתיר צרה ולאסור, ודחינו: כנ"ל,

אבל היא גופא - יש להוכיח מברייתא שניה לאסור.

משמואל: צרת ממאנת אסורה וחולצת,

והיינו לזה שמיאנה הקטנה בו, גזירה משום 'צרת בתו ממאנת',

שהיא ודאי אסורה אף שמיאון עוקר נישואין - כדרב"י ש'מיאנה בבעל מותרת לאביו, מיאנה ביבם אסורה לאביו', שמשעת נפילה נראית 'כלתו' - וה"נ משעת נפילה נראית 'צרת בתו'.

והמשנה דמיאנה, צרתה מותרת - בבעל, ותרי גווני גירושין.

אבל לאחים אמר שמואל דמיאנה בזה מותרת בזה, כ"ש צרתה.

צרת איילונית

רב אסי: צרת אילונית אסורה ופטורה מחליצה, 'אשר תלד' ולא אילונית.

והך דג' אחין נשואין ג' נכריות, מת אחד, ועשה בה שני מאמר ומת - חולצות, ד'ומת אחד.. יבמה יבא עליה' ולא בזיקת שני יבמין,

ותני ריו"ס: זו היא צרת אשת אח, שאיסור נפילה גרם לה, ולא מצאנו כן בכל התורה, ולמעט צרת אילונית שמתייבמת,

ודחינו: למעט צרת אילונית שפטורה מחליצה - דדאורייתא.

והמשנה: דאם.. נמצאו אילונית - צרותיהן מותרות,

- כשלא הכיר בה, ודייקא נמי 'שנמצאו' ולא 'שהיו'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום