יבמות דף טז עמוד א

פרק ראשון

יא. ומוכיח שעשו: דבימי ר' דוסא ב"ה הותרה צרה לאחין - ש"מ.

והיה הדבר קשה לחכמים, שחכם גדול היה וסברו שהתיר,

וכיון שעיניו כהו ולא בא לביהמ"ד אמר ריה"ו שיילך אליו,

ואחריו ראב"ע ואחריו ר"ע, אמר רדב"ה: יכנסו, ונכנסו.

תפסו לריה"ו והושיבו על מטת זהב, א"ל: רבי, אמור גם לראב"ע,

אמר: יש בן לעזריה? קרא עליו 'נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב..',

תפסו לראב"ע והושיבו על מטת זהב, א"ל: אמור לעקיבא בן יוסף,

א"ל: אתה עקיבא בן יוסף ששמך מסוף העולם עד סופו? שב בני!

סבבוהו בהלכות, עד שהגיעו לצרת הבת, שאלוהו: מה דינה?

א"ל: מח' ב"ש וב"ה והלכה כב"ה, א''ל: הלא אמרו משמך כב''ש!

א"ל: אח קטן יש לי ויונתן שמו, מתלמידי שמאי,

הזהרו שלא יקפח אתכם, שיש לו ג' מאות תשובות להתירה,

א. צרת הבת אסורה,

ב. עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית

הטעם: שכבשום עולי מצרים ולא עולי בבל, כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית, דקיי"ל קדושה ראשונה - לשעתה ולא לעתיד.

ג. מקבלים גרים מהקרדויים והתרמודים -שהם גויים

אבל לא מקבלים מהקרתויים שהם ישראל ממזרים, כדתני רב"י.

ורי''ו וסביא חולקים: שלא מקבלים מהתרמודים דישראל ממזרים,

ויקשה: דכתמים שבאו מבין הגויים טהורים, משמע אף מתרמוד,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום