יבמות דף לט עמוד א

פרק רביעי

ג. אביי: רישא בנפלו הנכסים כששומרת יבם, ואין מוחזקות ליבם כלל,

סיפא בנפלו תחת בעל ו'ידו כידה' לב"ה, ולב"ש 'עדיף' ומוחזק מחיים.

ד. רבא: בנפלו תחת בעל גם לב"ה 'עדיף מידה', ויבם - מוחזק בחצי.

אלא בנפלו כששומרת יבם, רישא לא עשה מאמר, סיפא עשה מאמר.

ומאמר לב"ש עושה 'ודאי ארוסה' לדחות צרה,

ו'ספק נשואה' לחלוק בנכסים לאחר מיתתה, דשניהם באין לירש.

ר"פ: מתניתין דייקא כאביי, אף דקשיא 'מתה' -

ד'נכסים הנכנסים ויוצאים' היינו נכנסין לבעל ויוצאים מהבעל,

משמע בנפלו תחת הבעל, וקשיא 'מתה' - לפלגו בחייה ולפירות!

ריב"ח: א. שמגרשה בגט, וא"א 'ויבמה' יבום ראשון עליה, ובעיא חליצה,

ב. ומחזירה, וא"א עשה המצוה השתא תאסר משום 'אשת אח'

ד'ולקחה לו לאשה'- כאשתו לכל דבר [ו'ויבמה' לבע"כ].

דאשה הקנו לו מהשמים, ולא שיעבד נכסיו.

ואם אין לראשון נכסים - תיקנו משני, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

מצוה בגדול לייבם, לא רצה מהלכין על כל האחין,

לא רצו חוזרין לגדול וא"ל: 'עליך מצוה, או חלוץ או ייבם'.

תלה בקטן שיגדיל, או בגדול שיבא ממדה"י, ובחרש ושוטה -

אין שומעין לו, אלא: 'עליך מצוה, או חלוץ או ייבם'.

חד: ביאת קטן עדיפא - 'מצוה ביבום',

חד: חליצת גדול עדיפא - כשיש גדול ביאת קטן אינה כלום.

ומוכיח דביאת קטן: 'לא רצה [לייבם] - מחזרין על אחין' [שיייבמו]!

- 'לא רצה [לחלוץ ולייבם]..'

וסיפא: 'לא רצו [לחלוץ ולייבם] חוזרים אצל גדול' - לכופו, דמצוה דידיה.

ומוכיח דחליצת גדול: תלה בקטן שיגדיל אין שומעין! ושמא יייבם

- שהויי מצוה לא משהינן.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום