יבמות דף מ עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

החולץ ליבמתו - הוא אסור בקרובותיה, והיא בקרוביו:

הוא - באמה ואם אמה ואם אביה, בתה ובת בתה ובת בנה,

ובאחותה בזמן שקיימת, והאחין מותרין.

היא - באביו ואבי אביו, בנו ובן בנו, אחיו ובן אחיו.

מותר ב'קרובת צרת חלוצתו', ואסור ב'צרת קרובת חלוצתו'.

איבעיא: גזרו קרובות דאורייתא בחלוצה, האם גם 'שניות'?

שמא רק בערוה דאורייתא [כאשתו גמורה] גזרו שניות.

א. ומוכיח שלא גזרו: שנינו 'אמה ואם אמה' ולא 'אם אם אמה',

ודחה: שלא תאמר ד'האחין מותרין' רק ב'אם אם אמה'.

ב. ומוכיח שגזרו: 'באבי אביו' [דכלת בנו] משום חולץ - משום מת.

ג. ומוכיח: 'בבן בנו' [דאשת אבי אביו] משום חולץ - משום מת, שהיא אשת אחי אבי אביו, ולאמימר דמתיר בה - מוקי ב'בן בנו' דסבא,

שהוא 'בן אחיו' מהאב, ו'אחיו ובן אחיו' - מהאם, ד'שניה' משום מת.

ד. ומוכיח מר"ח: 'אב ובנו, אחיו ובן אחיו' - מדברי תורה אילו היא אשתו.

'אבי אביו ואבי אמו, בן בנו ובן בתו' - מדברי סופרים.

קתני 'אבי אביו' [דכלת בנו] ומשום חולץ - משום מת.

ה. 'אבי אמו' [דכלת בתו] ומשום חולץ - משום מת.

ו. 'בן בנו' [דאשת אבי אביו] ומשום חולץ - משום מת [דאשת אחי אבי אביו], ולאמימר דמתיר - מוכח 'גזרו שניות בחלוצה' דא"ל 'סבא'.

ז. 'בן בתו' [דאשת אבי אמו] ומשום חולץ, דא"ל משום מת שהיא אשת אחי אבי אמו שהרי לא גזרו בה 'שניה'! כדלעיל כא. 'ד' נשים יש הפסק',

ו'גזרו שניות בחלוצה', ש"מ.

ו. מותר ב'קרובת צרת חלוצתו'.

שמואל: הבא על צרת חלוצה - הולד ממזר,

ומוכיחים: 'מותר בקרובת צרת חלוצתו' כאילו לא נחלצה.

ודוחים דאפי' לרי"ו: שהוא ואחין לא חייבין על חלוצה וצרתה כרת,

אחות חלוצה מדברי סופרים, ולא גזרו בצרתה אף שכאילו נחלצה.

ו. ואסור ב'צרת קרובת חלוצתו'.

החילוק: היבמה הולכת עם אחותה לב"ד וגזרו דמיחלפי, לא עם צרתה.

החולץ ליבמתו, ונשא אחיו אחותה ומת - חולצת.

אבל המגרש אשתו, ונשא אחיו אחותה ומת - פטורה דערוה.

ב. שומרת יבם, שקידש אחיו את אחותה:

ריב"ב: אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה.

חלץ לה אחיו, או כנסה - יכנוס אשתו,

מתה יבמה - יכנוס אשתו,

מת יבם - יוציא אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.

ר"ל: כאן שנה רבי: אחות גרושה - מד"ת, אחות חלוצה - מד"ס.

שמואל: הלכה כריב"ב ד'יש זיקה'.

איבעיא: מתה אשתו, מהו ביבמתו?

רב ורבי חנינא: מותר ביבמתו, שמואל ורא"ס: אסור ביבמתו.

טעם רב: יבמה שהותרה נאסרה והותרה, חזרה להיתר הראשון.

והך דג' אחין, ב' נשואין ב' אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה 'מאמר', ואח"כ מת אחיו שני ואח''כ אשתו של שני - אותה יבמה ד'מאמר' חולצת!

- כר''א דכיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עולמית.

ואין לדחות: דר"א היכא דלא חזיא בשעת נפילה, כמגרש ומחזיר ומת,

דתניא ר"א [על משנתינו]: מתה אשתו שקידש אותה יבמה חולצת.

ושמואל ורא"ס ס"ל: דאף לרבנן רק שם במגרש ומחזיר התירו,

דמנפילה ואילך לא נאסרה, אבל כאן מודו.

היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם - עד שיעברו שלשה חדשים.

וכן כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו - עד שיעברו ג' חדשים,

אחד בתולות ובעולות, גרושות ואלמנות, ארוסות ונשואות,

ר"י: נשואות יתארסו, וארוסות ינשאו, חוץ מביהודה שגס בה,

ר' יוסי: כל הנשים יתארסו, חוץ מהאלמנה, מפני האיבול.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום