יבמות דף מג עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

להיפך - רבי לא שנאה, ר"ח מנין לו?

והתנן: מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו שתים - טמא, אחת - טהור, וכולן השיניים אחת אחת בפני עצמן - טמאות.

של צמר שניטלו אחת מבינתים - טהור, נשתיירו ג' במקום אחד - טמא, היתה החיצונה אחת מהן - טהור,

ניטלו ב' ועשאן למלקט - טמאות, א' והתקינה לנר ולמיתוח - טמאה.

וקי"ל 'אין הלכה כאותה משנה'!

א"ל: רי"ו ור"ל כבר אמרו 'זו אינה משנה'.

ולא משום דקשיא דברישא ניטלו אחת מבינתים טהור -

משמע שתים במקום אחד טמא, ובסיפא: דוקא נשתיירו ג' טמא.

- זה בשורה פנימית שתים, וזה בחיצונה שלש.

ולא משום דברישא [בפשתן]: בפני עצמן טמאות,

ובסיפא [בצמר]: התקינה לנר טמאה, משמע לא התקינה לא.

א. הא בקתייהו, הא בלא קתייהו.

ב. הא בקטינתא, הא באלימתא.

אלא משום שסיימו בה המדקדקים: 'זו דברי ר"ש' ואינה סתם משנה.

קולא בג' חדשים [אפי' לר"מ], וההלכה למעשה

א. רחב"א: מארסין תוך ג' -

וכר''ח הגדול: רובו של ראשון ושלישי, ואמצעי שלם.

ב. אמימר התיר ליארס ביום תשעים,

והעמיד את רב ושמואל: ד'חוץ מיום שמת, וחוץ מיום שנתארסה'

- לענין מינקת, שממתנת כ"ד חודש, חוץ מיום שנולד.. ויום..

ואת רבא שהפסיד סעודה ביום תשעים, העמיד בסעודת נישואין.

ג. והלכתא: כ"ד חודש - חוץ מיום שנולד, וחוץ מיום שנתארסה.

וג' חדשים - חוץ מיום שמת, וחוץ מיום שנתארסה.

ב. ר' יוסי: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה מפני האיבול ל'.

ויקשה: במקום שאסור לכבס מותר ליארס, כ"ש כאן שמותר!

דשבת שחל ט"ב בתוכה אסור לספר ולכבס,

וקודם זה - ממעטין מלישא וליתן, ומארסין בלי סעודה, ולא כונסין.

כי תניא - קודם דקודם, לפני שבוע זה.

ויקשה עדיין: מקום שאסור לישא וליתן מותר ליארס, כ"ש כאן!

א. אימא: ריו"ס כל הנשים ינשאו חוץ מאלמנה, ולית ליה להבחין!

ב. אב"א: ריו"ס כל ארוסות גרושות - ינשאו חוץ מאלמנה.

וחלקו, דלר"י גם נשואה מותרת ליארס, ולריו"ס אסורה ליארס.

ויקשה מהך דלריו"ס כל הנשים יתארסו והיינו ארוסות ינשאו חוץ מהאלמנה.., וכולן על כרחך נשואות לא ינשאו ג"ח- הא לארס כן!

ואם תתרץ: וכולן נשואות לא יתארסו, עדיין יקשה: דלאלמנה מאירוסין אין איבול, דתרחב"א: אשתו ארוסה לא אוננת..

ג. ואין ליישב: לעולם כדמעיקרא ותנאי היא שיש ברייתא דמר"ח עד ט"ב ממעטין מלישא וליתן.. ומלארס ומלישא, וכך סובר ריו"ס,

- דלארס היינו סעודת אירוסין דאיכא שמחה, אבל אירוסין מותר.

אלא למסקנא: שאני אבילות חדשה מישנה, ואבילות דרבים מדיחיד.

א. ארבעה מהאחין נשואין ארבע נשים, ומתו -

רצה גדול שבהם לייבם כולן, הרשות בידו.

א. מי שהיה נשוי שתי נשים, ומת -

ביאתה או חליצתה של אחת פוטרת צרתה.

אחת כשרה ואחת פסולה -

אם חולץ, חולץ לפסולה, ואם מייבם, מייבם לכשרה.

והתניא: 'ודברו אליו' - שמשיאין לו עצה הוגנת לו,

אם הוא ילד והיא זקנה, ולהיפך - שיחלוץ לה, וכן כאן מהיכן יפרנס כולן.

- מדובר שאפשר לו עשיר, וד' נשים - עצה טובה דעונה בחודש.

א. ביאתה וחליצתה של אחת פוטרת צרתה.

א. לא מייבם שניהם - 'יבנה את בית אחיו', בית אחד בונה, ולא שנים.

ב. לא חולץ שניהם - 'בית חלוץ הנעל', בית אחד חולץ, ולא שנים.

ג. לא מייבם א' וחולץ א' - שאין עולה לייבום אין עולה לחליצה.

ויקשה: נאמר, כשיש שתי נשים, אין מצות יבום ד'בית אחד' דוקא!

ומ"מ הוצרכנו למעט צרת ערוה, סד"א ערוה אבראי קיימא.

ומתרץ: 'יבמתו יבמתו' - ריבה.

אחת כשרה ואחת פסולה.. חולץ לפסולה..

כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.

המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו -

לר"ע: הולד ממזר, לחכמים: אין הולד ממזר.

ומודים בנושא קרובת גרושתו, שהולד ממזר.

קרובת חלוצתו. ויקשה: הא אחות חלוצה מד"ס!

ואין לומר: תני 'קרובת גרושתו', ומסתברא: ד'מודים

בקרובת גרושתו, דממזר', והיינו, משום דאיירי בה ר"ע,

שאפשר: דקמ"ל 'ומודים' דיש ממזר מכריתות - אף ששנה זה

לקמן 'איזהו ממזר?' ג' שיטות - רצה התנא לסתום כשה"ת,

ובחר ב'קרובת גרושתו' אגב 'קרובת חלוצתו' שנקט ר"ע.

אלא: 'קרובת חלוצתו' ממזר לר"ע, 'בית חלוץ הנעל' קראו ביתו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום