יבמות דף מו עמוד א

פרק רביעי

שגוי לא קנה גופו וזה מה שהקנה לישראל, וכשטבל פקע שיעבוד.

ויקשה: בלוריא הגיורת טבלו עבדיה לפניה, ואמרו חכמים קנו

עצמן בני חורין, משמע דלאחרי שהתגיירה לא מועיל,

ומתרץ: 'לפניה' בין בסתם בין במפרש, 'לאחריה' רק כשמפרש.

וכל זה: בלוקח מהגוי, אבל גוי שמוכר עצמו גופו קנוי מיד,

ד'מבני התושבים.. מהם תקנו', ולא הם מכם, ולא הם זה מזה -

והיינו לגופו, דלמעשי ידיו גם הם קונים ד'לעקר משפחת גר'.

ויקשה: שמא רק בכסף וטבילה לשם עבדות, ולא קודם - קשיא.

שמואל: צריך לתקפו במים כשקונהו מהגוי, ומטבילו.

כעבד ר"א שמסרו לרבינא ולראבד"ר שיטבילוהו, קשרוהו באפסר,

הרפו שלא חציצה, והדקו שלא יאמר לשם ב"ח טובל.

איבעיא מרבא: בי פפא ב"א שפורעים מס לגויים ובכך משתעבדים בהם,

האם צריכים גט שחרור כשיוצאים ורוצים להתגייר?

ואמר: חותם עבדותם למלך, ויכול להקנות גופם למי שלא פורע מס.

רחב"א ראה בגבלא א. בנות ישראל שהתעברו מגר שמל ולא טבל,

ב. שתו יין שמזג גוי, ג. אכלו תורמוס שבישל גוי.

א"ל רי"ו: הכרז א. שבניהן ממזרים כשיטתו שעד שימול ויטבול,

וכשיטתו שגוי על בת ישראל - ממזר, ב. יינם יין נסך - לך לך אמרין נזירא, ג. תורמוסן בשולי גויים - שאינן בני תורה.

ולבני תורה מותר ס"ל שאינו בשולחן מלכים אין בשולי גויים.

ת"ר: ר"א: גר שמל ולא טבל - גר, שכן מצינו באבותינו ממצרים.

ריה"ו: טבל ולא מל - גר, שכן מצינו באמהות כדמפרש.

חכמים: עד שימול ויטבול.

ור"א מודה לרי"ה בטבל ולא מל - מאמהות,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום