יבמות דף מו עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואין לומר: 'אין דנין משאי אפשר' שהרי למד פסח דורות ממצרים שמהחולין.

וחלקו במל ולא טבל, לר"א: מאבות, ורי"ה: אבות גם טבלו,

'..הדם ויזרוק על העם' אין הזאה בלא טבילה, וטבילה באמהות סברא.

פסק ההלכה

רחב"א מרי"ו: עד שימול ויטבול, ואיצטריך דחכמים - ריו"ס, ולא רבים.

דתניא: 'מלתי לבדי ולא טבלתי, ר"י: מטבילין, דבטבילה סגי.

ריו"ס: אין מטבילין, דצריך גם מילה הטפה.

לפיכך לר"י: מטבילין גר בשבת, אם מל דבמילה סגי 'או הא או הא'.

לריו"ס: אין מטבילין, דצריך גם טבילה כמתקן בשבת, 'תרוייהו בעי'.

מעשה אצל ר"ח ברבי, ור"א ברבי, ור"א בר"ח:

בגר שמל ולא טבל וא"ל שהא עד למחר ונטבילך.

ש"מ, א. גר צריך ג' מדבעי שלשתם, 'משפט' כתוב בו, ב. שימול ויטבול,

ג. אין מטבילין גר בלילה, ולא ד'בעי מומחין' - שבמקרה, אבל ג' ר"ס אמר.

נאמנות ש'אני גר' או 'שאיני גר', בארץ ובחו"ל

ת"ר: אמר 'גר אני' לא מקבלים 'כי יגור אתך גר' במוחזק לך, אא"כ עדיו עמו 'וכי יגור'. 'עמך' אף בחו''ל מגיירים. 'בארצכם' לר"י: רק שם צריך ראיה, חכמים: אף בחו"ל צריך, אלא שאף בארץ מגיירים.

החידוש, בעדיו עמו: בשמעו שנתגייר בב"ד פלוני.

והחידוש, שאף בארץ מגיירים: סד"א משום טובת א"י מתגיירים.

רחב"א מרי"ו: הלכה אף בחו"ל צריך ראיה, ול"א דלר"י מסייע קרא.

'ושפטתם בין איש.. ובין גרו' מכאן לר"י: נתגייר שלא בב"ד - אינו גר,

אחד בא לפניו: נתגיירתי ביני לבין עצמי, א"ל: יש לך עדים - לא.

בנים - כן. א"ל: נאמן לפסול עצמך, ולא את בניך.

והך 'יכיר' יכירנו לאחרים,

מכאן לר"י: נאמן 'זה בני בכור', 'בני זה בן גרושה הוא'.

א. לרנב"י, ה"ק: לדבריך גוי אתה, ואין עדות לגוי.

ב. לרבינא, ה"ק: נאמן לפסול בניך, ולא את בני בניך.

והלכה כרנב"י, ודתניא כרבינא שנאמן על בנים ולא בני בנים - לענין 'יכיר'.

סדר קבלת גירות

ב. ת"ר: גר שבא להתגייר, א"ל: מה ראית להתגייר?

כדי שיפרוש, דקשים לישראל כספחת.

אינך יודע שישראל בזמן הזה דוויים... ויסורין באין עליהם?

אם מעוניין מקבלין אותו מיד.

ב. ומודיעין מקצת מצות קלות וחמורות, ועון לקט שכחה ופאה..

כרי"ו: שבן נח נהרג על פחות משו"פ, ולא ניתן להשבון.

ומודיעין עונש מצות, עד עכשיו אכלת חלב אינך ענוש כרת,

עכשיו אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה.

ב. וכך מודיעין מתן שכרן.

ב. א"ל: הוי יודע, שהעוה"ב אינו אלא לצדיקים.

וישראל בזמן הזה אינם מקבלים רוב טובה או רוב פורענות.

ואין מרבין ומדקדקין עליו.

'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, ותחדל לדבר אליה', שקיבלה ע"ע כ"ז -

'באשר תלכי אלך' תחום שבת, 'באשר תליני אלין' יחוד,

'עמך עמי' תרי"ג מצות, 'וא-להיך א-להי' ולא עבוד"ז,

'באשר תמותי אמות' ארבע מיתות, 'ושם אקבר' ב' קברים שנמסרו לב"ד.

קיבל, מלין אותו מיד.

'שהויי מצוה לא משהינן'.

נשתיירו ציצין המעכבין חוזרים ומלין.

בשר החופה רוב גובהה של העטרה, וא"צ רוב הקיפה.

נתרפא, מטבילין מיד.

ולא לפני, שמים מכבידים המכה.

וג' ת"ח עומדים עליו, ומודיעין אותו קצת מצות וטובל לכך.

טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכ"ד.

שאם חזר בו, וקידש בת ישראל - קידושיו קידושין כמומר.

אשה - נשים מושיבות במים, ות"ח מבחוץ מודיעין המצות.

אחד גר ואחד עבד משוחרר ויתבאר לענין מה.

ובמקום שנדה טובלת - גם גר ומשוחרר, וכן שוים לחציצה.

א. בהו"א: לעניין קבלת עול מצוות, ויקשה מדתניא: שמשוחרר א"צ,

ומתרץ: לרבנן צריך לקבל ע"ע כשמשתחרר, ולרשב"א: א"צ,

דכ"ז סדר יפת תואר כשלא קבלה, אבל א"כ - מטבילה ומותר מיד,

ולרשב"א: אף כשלא - כופה ומטבילה לשפחות,

ושוב לשחרור, ומשחררה ומותר מיד שחל גירותה בע"כ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום