עבודה זרה דף לח עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

• איבעיא להו: הניח עכו"ם והפך ישראל, מהו?

רנב"י: ק"ו, גמרו ביד עכו"ם מותר, כ"ש גמרו ביד ישראל.

וכן מרי"ו: בין שהניח עכו"ם והפך ישראל, בין שהניח ישראל והפך עכו"ם מותר,

ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עכו"ם.

רבינא הלכתא: לחם שהסיק העכו"ם ואפה ישראל או הסיק ישראל ואפה עכו"ם,

או הסיק העכו"ם ואפה עכו"ם וישראל חיתה הגחלים - שפיר דמי.

• דג מליח - חזקיה שרי, ור' יוחנן אסר.

• ביצה צלויה - בר קפרא שרי, ור' יוחנן אסר.

כשבא ר"ד: אמר אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה - חזקיה ובר קפרא שרו, ורי"ו אסר.

ר"ח פרוואה הגיע לבית ריש גלותא אמרו לו: ביצה צלויה מאי? א"ל: חזקיה ובר קפרא שרו,

ורי"ו אסר ואין דבריו של אחד במקום שנים.

א"ל ר"ז: אל תשמעו לו דהכי אמר אביי הלכתא כוותיה דרי"ו דאסור, השקוהו כוס חומץ ונפטר

• ת"ר: הקפריסין, והקפלוטות, והמטליא, והחמין, והקליות שלהן מותרין, ביצה צלויה אסורה;

שמן - רבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו.

תניא: היא המטליא היא פשליא היא שיעתא[שעועית].

שיעטא: ארבב"ח ארי"ו: הא מ' שנה דיצא המעשה ממצרים ורבב"ח אמר ס' שנה

ולא פליגי, דכל אחד בשנותיו, מביאים זרעי כרפס כותנה ותלתן ושורים אותם יחד במים פושרים ומניחים עד שצומחים, ומביאים דליים חדשים וממלאים במים ומשרים בהם עפר נקי ומדבקין בזה מה שצמח ומעלים לבית המרחץ עד שמלבלבים, ואוכלים מזה, ומתקררים משיער ראשם עד צפורן רגליהם

אר"א שאר''ח: מילין[דברי כזב שאין זה מצליח], ואמרי לה: במילין [שמצליח רק ע"י כשפים].

• ת"ר: הכוספן [פסולת תמרים שעשו מזה שכר] של עכו"ם שהוחמו חמין ביורה גדולה - אסור, ביורה קטנה - מותר.

יורה קטנה? א"ר ינאי: כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה.

והך דאחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה - מותר! – הא כמ"ד: נותן טעם לפגם מותר.

אמר רב ששת: שמן היוצא מזיתים הרתוחים במים[שלוקי] של עכו"ם - אסור.

• אר"ס ממה נחשוש אי מצד שיערב הא יסריח, ואי מצד בישולי עכו"ם, הא נאכל כמו שהוא חי,

ואי מצד גיעולי עכו"ם הא נותן טעם לפגם הוא ומותר

בעו מרבי אסי: פגי תמרים שלוקים של עכו"ם- מאי? מתוקים וודאי מותר,

ומרים וודאי אסור [דאינן נאכלין חיין]

ומציעאי כבר רבי אסרם

שתיתאה [תבשיל קמח קליות או עדשים שנותן בתוכן מעט חומץ] רב שרי, אבוה דשמואל ולוי אסרי.

בחיטי ושערי לכ"ע מותר, בעדשים דחומץ לכ"ע אסור, ופליגי בעדשים דמים- אי גזרי' זה משום זה או לא

וא"ד: בטלפחי דמיא לכ"ע אסור ופליגי בחיטי ושערי אי גזרי הא אטו הא או לא

• רב: ב' מיני שתיתאה שלח ברזילי הגלעדי לדוד ד'וכלי יוצר חטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי'.

ועכשיו הוא שמוציאים סלים של זה לשוקי דנהרדעא ואף אחד לא חושש להך דאבוה דשמואל ולוי שאסר

ב. וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין.

חזקיה: לא שנו אלא שדרכן, אבל בידוע - אסור אפילו בהנאה.

ושאני ממורייס דשרו רבנן בהנאה דשם היין רק להעביר הזוהמה משא"כ כאן למתק הטעם

ולרי"ו: אפילו בידוע מותר. ושאני ממורייס לר"מ דאסר בהנאה דשם הרוטב נאכל והיין עמו משא"כ כאן

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום