עבודה זרה דף לז עמוד ב
פרק שני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
רחב"א מדעולא: סוסביל- ובראשו ארוך לכו"ע אסור
וחלקו בכנפיו חופין רובו ע'י הדחק, אי בעי' רוב כל דהו, או"ד דבעי' רוב הניכר
א. ועל משקה בי מטבחיא דכן
דכן-רב: דכן ממש,- טומאת משקין דרבנן, וגזרו טומאה במשקין דעלמא, ולא במשקה בי מטבחיא
ושמואל: דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן, דטומאת משקין דאורייתא,
לטמא אחרים דרבנן, וכי גזרו רבנן - במשקין דעלמא, אבל לא במשקין בי מטבחיא.
ועל דיקרב למיתא מסאב, וקרו ליה יוסף שריא.
יוסף אסרא מיבעי ליה! ועוד, דאורייתא 'וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו'!
אלא דמדאורייתא דיקרב טמא, ובאו וגזרו אפילו דיקרב בדיקרב, ובא הוא והעמיד אדאורייתא
- והך דיקרב בדיקרב הוא גם מדאורייתא היינו בחיבורין טומאת שבעה ושלא בחיבורין טומאת ערב
ובאו וגזרו אפי' שלא בחיבורין טומאת שבעה ובא הוא והעמיד אדאורייתא
ד'הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים', וכתיב: 'וכל אשר יגע בו הטמא יטמא',
וכתיב: 'והנפש הנוגעת תטמא עד הערב', הא כיצד? כאן בחיבורין, כאן שלא בחיבורין.
א"ל רבא: לאו אמרתיכם לא תתלו בוקי וסריקי בר"נ- דהכי אר"נ: ספק טומאה ברשות הרבים התיר להן.
ואפי' דגמרי' מסוטה דכרה"י אף טומאה דווקא רה"י מיהו הלכה ואין מורין כן ובא הוא והורה הוראה
ותנ"ה ר"י: קורות נעץ להם, ואמר: עד כאן רשות הרבים, עד כאן רשות היחיד.
כשבאו לפני ר' ינאי א"ל: הא מיא בשיקעת הנהר לכו וטבלו.
ג. והשלקות.
רחב"א מרי"ו: מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא 'אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי',
[לאו כמים שלא נשתנו, אף אוכל שלא נשתנה. - דחטין ועשאן קליות ה'נ דאסורין והא כתיב דמותרין
ולאו כמים שלא נשתנו מברייתן, אף אוכל כן - דחיטין וטחנן ה"נ דאסורין הא כתיב דמותרין
ולאו כמים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור, אף אוכל כן - דהא לא כתיב אור.]
בסורא מתנו - רשבר"י מרב: כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
בפומבדיתא מתנו רשבר"י מרב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עכו"ם.
איכא בינייהו: דגים קטנים, וארדי, ודייסא.
רב: דגים קטנים מלוחים - אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים.
רב יוסף: אם צלאן עכו"ם - סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין, ואי עשאם עכו"ם כסא דהרסנא אסור.
וקמ"ל דקימחא עיקר ולא הרסנא.
ר"ב מרב: עכו"ם שהצית את האור באגם - כל החגבים שבאגם אסורין.
והיינו דלא ידע מה טהור ומה טמא ולאו דווקא עכום, דאפי' ישראל אלא שכך היה המעשה בעכו"ם
ולא מצד בישולי עכום דבכה"ג אפי' חריך רישא מותר לאכול אפי' מהאזן שנחרכת דלהעביר השיער מתכוון
וגם כאן לגלות האגם התכוון
• גופא רי"ו: עכו"ם דחריך רישא שרי למיכל ממנו אפילו מאזנו שרכה היא ונצלית בחריכתה.
רבינא: הלכך, האי עכו"ם שזרק סיכתא לתנור וקבר בה ישראל קודם דלעת שפיר דמי
וקמ"ל דלא אמרי' דלבשל הכלי התכוון, אלא להקשות הכלי התכווין
• אריא"ש: הניח ישראל בשר על גבי גחלים, ובא עכו"ם והפך בו - מותר.
ומיירי בכה"ג שאם לא היה הופכו היה מתבשל בשעתיים ועכשיו בשעה אחת וקמ"ל דקרובי לאו בישול הוא
• ר"א מרי"ו: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים, הא אינו כמאכל בן דרוסאי - יש בו משום בשולי עובדי כוכבים! – שם מיירי ששם בסל ולקח העכום ושם בתנור
ותנ"ה: מניח ישראל בשר על גבי גחלים, ובא עכו"ם ומהפך בו עד שיבא ישראל מביהכנ"ס ומביהמ"ד ואינו חושש;
שופתת אשה קדירה ע"ג כירה, ובאת עובדת כוכבים ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מביהכנ"ס, ואינה חוששת.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום