בבא בתרא דף יב עמוד א

פרק ראשון

רבא: אבל אם פרץ את פצימיו - בני מבוי מעכבין עליו.

אביי וכן תניא: שבית או קבר שפרץ פצימיו מטמא גם סביביו. ולא רק כנגד הפתח

מרי"ו: מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר לסותמן

- בני אותה העיר מעכבין עליהן. ואפי' כשיש דרך אחרת,

כרב: דמצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו.

(וכר"ג: דרבים שבררו דרך לעצמן - מה שבררו בררו)

משמואל: בני מבואות המפולשין לרה"ר שביקשו להעמיד להן דלתות.

בני רה"ר מעכבין עליהן שפעמים דחקי בני רה"ר ונכנסים לשם

ולא מיירי בד' אמות הסמוכות לרה"ר דכרה"ר דמי, דדוקא לענין טומאה.

ולא חלקו, כל אחד הורה כמקומו.

א. בבבל - רב יוסף: בי רדו יומא [שיעור חרישת יום אחד].

א. יום חריש – שחורשים עמיים. ב. יום זריעה בהדורי [שקשה].

ב. דוולא - ר"נ: אין חולקין אלא אם ישאר שיעור השקיית יום אחד

ג. פרדס כרם אבוה דשמואל: רק אם ישאר שיעור שלושה קבין לכ"א

ותנ"ה מסומכוס: דג' קבין. ר' יוסי: אלו דברי נביאות ללא טעם

ד. כרם בבבל - רב"ק: ג' נטיעות שכ"א י"ב גפנים - עדירת אדם ביום

ר"א דחיפה: מיום שחרב ביהמ"ק אף שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה.

אמימר: וחכם עדיף מנביא, ד'ונביא לבב חכמה', - קטן נתלה בגדול.

אביי הוכיח: שאם אדם גדול אמר דבר ונאמר בשם אדם גדול אחר כמותו.

דחאו רבא: שמא שניהם בני אותו מזל

- אלא דאדם גדול אמר ונאמר כמותו בשם דר"ע.

דחאו רב אשי: דאפשר לאותו ענין בן מזלו הוא אלא שנאמר הלכה למשה מסיני כמותו.

ונדחה דשמא כסומא בארובה אמר ובלא טעם

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום