בבא קמא דף קיג עמוד ב

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואין לחלק בין כנעני לגר תושב דגבי הדדי כתיב:

'לגר' 'לגר תושב' 'משפחת גר' זה עכו"ם 'לעקר' זה נמכר לעכו"ם

הקשה אביי: עבד עברי הפקעת הלוואה הוא! אבל רבא לשיטתו: דע''ע גופו קנוי.

גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת.

גזילו אסור- 'ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך', בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך.

רחב"ג מרב: 'לכל אבדת אחיך', לאחיך אתה מחזיר, ולא לכנעני.

ומצאתה: אפי' שבא לידך משמע.

במקום שיש חילול השם, אפי' אבידתו אסור.

א. שמואל: טעותו מותרת.

שקנה מכותי מזרק זהב בחזקת נחושת וגם נבלע זוז אחד.

ב. ר"כ: קנה מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ונבלע לו חד זוזא,

א"ל: ראה שעליך אני סומך והיינו בטעות

ג. רבינא: קנה הוא וכותי דקל לבקע, אמר לשמשו טול חלק צד העיקר שהוא עבה שהכותי ידע רק את מספרם.

ד. רב אשי: הלך בדרך וראה זמורות גפן שתלויים בה אשכולות ואמר לשמשו שיבדוק אי ישראל או כותי שמע הכותי שישב בפרדס וכי מכותי מותר? א"ל כותי לוקח כסף, ישראל לא.

דינא דמלכותא דינא.

א. רבא: תדע, שקוצצים דקלים, ועושים גשרים, ועוברים עליהם

א"ל אביי: שמא משום שהתייאשו בעליהם !

א"ל: אי לא דינא דמלכותא למה שיתייאשו הרי לא עשו כדבר המלך

שאמר לקחת מכל הבקעה והם לקחו מאחד

שליח המלך כמלך, ולא טורח, והם הפסידו עצמם,

שהיו צריכים לקחת מכל הבקעה להשתתף.

ב. רבא: השותף בגורן, פורע מס השאר שמשתתפים עמו,

אבל אריס - א''א ליקח ממנו [שאין לו חלק בקרקע]

ג. ורבא: ויכול ליקח מבן העיר על חוב בן עיר אחר. במס קרקע או גברא דשנה זו, אבל לא של שנה אחרת הואיל ונתפייס המלך כבר.

ד. רבא: בהמות גויים בתוך התחום - אסור ליקח מהן זבל, - שמא נתערב בהם בהמת ישראל, חוץ לתחום - מותר ליקח מהם.

רבינא: אם היו בעלים ישראל מרדפים אחריהם, אפילו חוץ לתחום - אסור.

מכריז רבא[ר"ה]: העולים לא''י והיורדים לבבל:

המעיד בערכאות נגד ישראל מנדים אותו. שמוציאים ממון ע"פ אחד

ואף בעד אחד בב''ד דשלטון מותר שאינם מוציאים רק מחייבים שבועה.

אבל ע''פ שני עדים תמיד מותר שגם בדיננו מוציאים בכה''ג

• רב אשי לר''ה: אדם חשוב דסמכי עליה כשנים, מוציאים ממון על פיו לבד או כיון שאדם חשוב הוא, לא יכול להשתמט ויכול להעיד -תיקו.

• רב אשי: ישראל שמכר קרקע לגוי אמצרא דישראל - מנדין אותו.

לא משום דין דבר מצרא שאין בעכו"ם, אלא דא"ל שמתי לי אריה על גבולי ומשמתינן לו עד שיקבל ע"ע כל אונס שיבוא מחמתו

נטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר, נטלו לסטים כסותו ונתנו לו כסות אחרת, הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן.

המציל מן הנהר, הגייס הלסטין, אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו.

וכן נחיל של דבורים, אם נתייאשו - הרי אלו שלו.

א"ר יוחנן בן ברוקה. נאמנת אשה, או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה.

ומהלך בתוך שדה חבירו להציל נחילו, ואם הזיק משלם מה שהזיק,

אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים.

רי''ש בריב''ב: אף קוצץ ונותן את הדמים.

ב. תנא: אם נטל - מחזיר לבעלים הראשונים.

קסבר: יאוש כדי לא קני, ומעיקרא באיסור בא לידו.

וא"ד: אם בא להחזיר - יחזיר לבעלים ראשונים. דיאוש כדי קני

מיהו: י אמר אי אפשי בממון שאינו שלי - מחזיר לבעלים הראשונים.

ג. הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן.

ר"א: המציל מן הגוים וכו', אם נתייאשו הבעלים הן, סתמא - לא.

דווקא גוים שדנים בכח, אבל לסטים ישראל, סגי שאומרים מייאש.

[ולא להיפך דבעכום שלא ישלם יוציאו ממנו במקלות ]

• תנן שם: עורות בעה"ב מחשבה מטמאתן, ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן,

של גזלן - אין מחשבה מטמאתן, ושל גנב - מחשבה מטמאתן.

ר"ש: חילוף הדברים: של גזלן - מחשבה מטמאתן,

של גנב - אין מחשבה מטמאתן, לפי שלא נתייאשו הבעלים.

• עולא: מחלוקת בסתם, אבל בידוע - דברי הכל יאוש קני.

רבה אמר: בידוע גם מחלוקת.

אביי לרבה: אל תחלוק על עולא דבמתני' כוותיה: לפי שלא נתייאשו הבעלים,

משמע: אבל נתייאשו הבעלים -הרי אלו שלו.

אמר לו: אנן לפי שאין יאוש לבעלים מתנינן לה.

ד. תנן: נטלו מוכסין חמורו כו'.

לעולא: דבידוע קני ה"נ בידוע וכדברי הכל

ולרבה: בידוע גם מחלוקת, מדובר בליסטים מזויין ור"ש היא ותרי גווני גזלן

• ת"ש: הגנב והגזלן והאנס - הקדשן הקדש, ותרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר.

לעולא: דבידוע - קני, כאן בידוע ולכו'ע

ולרבה: כאן גם בלסטים מזויין, ור' שמעון היא. א. ותרי גווני גזלן.

ב. מתני' כרבי: דגנב כגזלן, וקיימא לן, כגזלן לר"ש.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום