בבא קמא דף כא עמוד ב
פרק שני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
לימא, מחזרת תנאי היא!
דתניא: מתוך הרחבה ר''מ ור''י: משלמת מה שנהנית מצדי הרחבה מה שהזיקה
רבי יוסי ור"א: אין דרכה לאכול אלא להלך [וכקרן].
ובהכרח: דלת"ק מחזרת גם משלם מה שנהנית, ולרבי יוסי: משלמת מה שהזיקה!
- ואין לדחות: דכאן חלקו ב'ביער בשדה אחר' אי ולא ברה"ר, או ולא ברשות המזיק,
דהא ברשות, המזיק יאמר פירך ברשותי מאי בעי, ולכו"ע: פטור.
אלא כאן חלקו: באילפא ורבי אושעיא גבי פשטה צווארה, דלר'א חייב ברה"ר כקרן.
הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים,
משלם נזק שלם, מפני שהן מועדין.
הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש
- על החררה משלם נזק שלם, ועל הגדיש משלם חצי נזק.
ב. שקפצו מראש הגג משלם נזק שלם
ומדוייק: הא נפלו - פטור, אלמא סבר: תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור.
ותנ"ה: דאפי' למ"ד חייב, כאן פטור - שמקרב כלים אצל הכותל, דבקפיצה לא נופלים עליהם, ואין אפי' תחלתו בפשיעה.
ר"ז מרבא: פעמים שאפילו נפלו חייב,- והיינו בכותל צר. ולא בכותל רעוע שהיה צריך לחוש שיפול הכותל ולא הכלב, - דתחילתו בפשיעה וסופו באונס
ת"ר: הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורין, מלמעלה למטה חייבין.
אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין
והך: דחזי' גבי כלב וגדי דבתרוויהו פטורין - היינו שירדו בשינוי, כלב בקפיצה וגדי בסריכה, ופטורים היינו מנ"ש, וחייבין בח''נ.
א. הכלב שנטל חררה והלך לגדיש. על הגדיש משלם ח''נ
רי"ו: אשו משום חציו, ולא ממון שבאש אין ממשות כבממון.
ור"ל: אשו משום ממונו. ולא חציו שהולך מכוחו, ואש לא מכוחו.
א. תנן: הכלב שנטל חררה - על החררה משלם נ"ש ועל הגדיש ח'נ.
בשלמא לרי''ו: דאשו משום חציו, חציו דכלב הוא, ולהכי כצרורות משלם רק ח"נ
אבל לר''ל: דאשו משום ממונו, האי אש לאו ממונו דבעל כלב הוא!
-לר''ל: מדובר שזרק הגחלת, ועל חררה נ"ש, על מקום גחלת ח"נ,
ועל כל הגדיש פטור דהאש אינה ממונו.
-לרי"ו: מדובר בהניח על חררה ועל מקום גחלת נ"ש, ועל הגדיש ח"נ.
ב. ת"ש: גמל טעון פשתן ועבר ברה''ר נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה - בעל גמל חייב,
הניח חנווני נרו מבחוץ - חנווני חייב, לר''י: בנר חנוכה - פטור.
- לר''ל: האש אינה ממון בעל הגמל, מדובר במסכסך פשתן בכל הבירה
וסיפא: דהניח נרו מבחוץ חנווני חייב, מיירי בעמדה להטיל מימיה דפטור
רישא: בעל גמל חייב, דלא היה צריך להרבות במשאו,
סיפא: חנווני חייב, שלא היה צריך להניח הנר בחוץ
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום