בבא קמא דף עו עמוד א

פרק שביעי

גנב והקדיש, ואח'כ טבח ומכר, משלם כפל אבל לא דו"ה.

אטביחה לא מחייב, דכי טבח - דהקדש טבח

א"א להעמיד: כר"ש קדשים שחייב באחריותן ברשות בעלים מדסיפא ר"ש רישא לא ר"ש

וא"א דמדובר: בקדשים קלים, וכריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים וברשותו קיימי.

דא''כ נחלק בין קדשים קלים שלא משלם, לק"ק משלם דו"ה

• אלא הטעם: שמכרו לאחר מעיקרא שור דראובן ועכשיו דשמעון, לכן חייב

מכרו לשמים מעיקרא וגם עכשיו שור דראובן. לכן פטור

וקשה: נהי דסבר ר"ש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים,

איפכא מיבעי: קדשים שחייב באחריותן - פטור, דאכתי לא יצא מרשותו,

קדשים שאינו חייב באחריותן - חייב, דיצא מרשותו!

ה''ק: אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי ד' וה', וכן גונב הקדש מבית בעלים - פטור, ד'וגונב מבית האיש' - ולא מבית הקדש.

ר"ש: קדשים שחייב באחריותן - חייב, דקרינא 'וגונב מבית האיש',

ושאינו חייב באחריותן - פטור, דלא קרינן וגונב מבית האיש.

מכדי: שמעינן לר"ש, דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה,

קדשים גם שחיטה שאינה ראויה היא!

א. לא כר"ד מרי"ו: בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים. שחזרה קרן לבעלים, ובנשפך הדם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום