בבא קמא דף צא עמוד ב

פרק שמיני

והתניא: א''ל ר''ע צללת במים אדירים והעלית חרס בידך,

שהרי אדם רשאי לחבל בעצמו!

- רבא: ל''ק: כאן בחבלה שאין רשאי, כאן בבושת שרשאי.

וה"ק: במתניתין לא רק בושת, שאדם רשאי לבייש את עצמו, אלא אפי' חבלה, שאין רשאי לחבל בעצמו, אחרים שחבלו בו חייבין.

והך דתניא: נשבע להרע בעצמו ולא הרע חייב ד'להרע או להטיב', מה הטבה רשות, אף הרעה רשות, אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע!

אמר שמואל: באשב בתענית. דכוותה גבי הרעת אחרים להשיבם בתענית, ע"י שמושיבם בהסגר.

והך דתניא: איזהו הרעת אחרים? אכה פלוני ואפצע את מוחו!

אלא תנאי היא: דיש למ"ד: אין רשאי לחבל בעצמו, ויש מ"ד: רשאי לחבל בעצמו.

לא ר''א: 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש' 'מיד נפשותיכם אדרש את דמכם'-

דשאני מיתה

ולא ר''א: דמקרעין על המת ולא מדרכי האמורי,

ואר''א: ולא יותר מדאי - שלוקה משום בל תשחית, וכ"ש גופו.

דשאני בגדים דפסידא דלא הדר כרי"ו שקרא לבגדים מכבדותא,

ור"ח: כשהלך בין הקוצים מגביה בגדיו אמר זה [הגוף] מעלה ארוכה וזה [הבגדים] אינו מעלה ארוכה.

אלא ר''א הקפר: 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, ק''ו המצער עצמו מכל דבר.

רבב"ח לפני רב: שורי הרגת נטיעותי קצצת, אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו - פטור. א"ל: א"כ, לא שבקת חיי לברייתא!

-א'''ל: תתרגם מתניתך: בשור העומד להריגה, ובאילן העומד לקציצה.וטוענו שרצה לקיים מצווה ד'ושפך וכסה' - מי ששפך יכסה,

ומעשה: ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו ר"ג: ליתן לו עשרה זהובים.

רב: דקל שטען קב - אסור לקוצצו.

והך: דכמה יהא בזית ולא יקצצו? רובע! - שאני זיתים, דחשיבי.

ר"ח: העיד על בנו שנפטר רק מפני שקצץ תאנה קודם זמנה.

רבינא: ואם היה מעולה בדמים - מותר.

תנ"ה: רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק.

'כי לא עץ מאכל' להקדים סרק למאכל. 'רק' ולא מעולה בדמים.

שמואל: הביאו לו אריסיו תמרים, אכל, טעם בזה טעם יין שגדלו בין הגפנים

אמר: כ''כ מכחשי ביין? למחר הבא לי מקורם שורשיהם שלא יכחישו עוד.

ר"ח: ראה דקלים בין הגפנים, א"ל לאריסיו: עקרום, גופני קני דקלי [ששווים יותר], דקלי לא קני גופני.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום