בבא קמא דף צג עמוד א

פרק שמיני

יז. רבא לרב"מ: מנין הביטוי: אחר בעל הנכסים נמשך השומן.

א"ל: 'וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים'.

א"ר חנן: המוסר דין על חבירו נענש תחילה, 'ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך', וכתיב: ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה וה"מ: כשיכול לדון בארץ

ארי"צ: אוי לצועק יותר מן הנצעק.

תנ"ה: הצועק ונצעק במשמע, אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק.

וארי"צ: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך,

שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, הנה הוא לך כסות עינים

אמר לה: הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה, יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים.

ונתקיים בזרעה, ד'ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות'.

ר"א: לעולם יהא מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח.

ראב"ח לרבא: מ"ש רישא ומ"ש סיפא?

א"ל: רישא, לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים.

א"ל: וכי אדם מוחל על צערו? דתניא: הכני, פצעני, ע''מ לפטור פטור!

שתק.

אמר: מידי שמיע לך בהא? א"ל, כך אר"ש: משום פגם משפחה.

ר' אושעיא: משום פגם משפחה.

רבא: משום שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו.

רי"ו: יש הן שהוא כלאו, ויש לאו שהוא כהן.

תנ"ה: הכני, פצעני, ע"מ לפטור? וא''ל: הן? הרי יש הן שהוא כלאו.

קרע את כסותי, ע''מ לפטור? וא''ל: לאו? הרי לאו שהוא כהן.

ורמינהי: לשמור ולא לאבד, לשמור ולא לקרוע, לשמור ולא לחלק לעניים!

- אלא אר"ה: הא דבא לידו בתורת שמירה, הא דבא לידו בתורת קריעה.

רב יוסף: הפקיד ארנק צדקה אצל אדם שפשע בו וגנבוהו, וחייבו.

א"ל אביי: והתניא: לשמור - ולא לחלק לעניים!

- א"ל: עניי דפומבדיתא קצבתם קצובה ויש לו תובעין, וזה נקרא לשמור.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום