בבא קמא דף צד עמוד א

פרק תשיעי

א. רשב"י: הא דאמרן שלא קונה בצביעה בראשית הגז.

ב. ב"ש: נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת, זיתים - ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין, תני חדא: אסור, ותניא אידך: מותר.

ב''ש אוסרין, גם שניהם לרבות שינוייהם. והך: הם- ולא ולדותיהם

ב"ה: הם ולא שינוייהם הם ולא וולדותיהם תרתי שמעת. 'גם' - קשיא

ג. ראב"י: גזל סאה חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: בוצע ברך נאץ ה'.

ד. רשב"א: גזלן שהשביחה נוטל שבחו, כחש אומר לו הרי שלך לפניך, דשינוי במקומו עומד. ובהשביח שהולך לו -רק מפני תקנת השבים

ה. ר' ישמעאל: מצות פאה להפריש מהקמה, לא הפריש מהקמה מפריש מהעומרים

לא הפריש מהעומרים מפריש מהכרי עד שלא מרחו, מרחו - מעשר ונותן לו. משום ר' ישמעאל: אף מפריש מן העיסה ונותן לו.

ר"פ לאביי: איכפל כל הני תנאי לאשמועינן כב"ש?

א"ל אביי ה"ק: לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.

דחה רבא: לרשב''י דווקא בצבע שיכול להעבירו בסבון

וב''ש דווקא לענין גבוה, משום דמאוס.

ראב"י דווקא לענין ברכה, משום דמצוה הבאה בעבירה.

רשב"א דווקא- בהכחשה דהדר.

ורי"ש דווקא בפאה ד'תעזוב' יתירא. ואין ללמוד מזה - דשאני מתנות עניים

כדבעי רי''ונ: מה הטעם דר"יש אי דשינוי אינו קונה, או ד'תעזוב' יתירא

ואי מצד דשינוי אינו קונה, תעזוב יתירא ל"ל,

דלרבנן תעזוב יתירא למפקיר כרמו, והשכים לבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה, ופטור מן המעשר.

והך דשמואל: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין.

בשלמא רבא: רשב"א: דשינוי במקומו עומד בהכחשה דהדר,

ושמואל: דאין שמין לגנב וגזלן - בהכחשה דלא הדר.

אבל לאביי: דהך דרשב"א - בהכחשה דלא הדר קאמר,

אביי שנה כך: ריא"ש: אמרו הלכה כרשב"א, ושמואל עצמו לא סבר כן

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום