בבא מציעא דף מט עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה וכו'.

תניא, אר"ש: אימתי - בזמן שהכסף והפירות ביד מוכר, אבל כסף ביד מוכר ופירות ביד לוקח - אינו יכול לחזור בו, מפני שדמי כספו בידו. פשיטא?

- רבא כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר. דכל מה שתקנו רבנן משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה,

כאן ברשות דלוקח הם ולכן אי תיפול דליקה באונס יטרח ויבוא.

מעשה בא' שהביא כסף כדי לקנות חמור ובסוף שמע שעתיד לבוא המשנה למלך, וביקש מעותיו חזרה

ופסק ר''ח: דכדרך שתיקנו משיכה במוכרין, כך תיקנו משיכה בלקוחות.

האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח.

עד מתי מותר להחזיר? עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.

הורה רבי טרפון בלוד: האונאה שמונה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד.

אמר להם: כל היום מותר לחזור,

אמרו לו: יניח לנו רבי טרפון במקומינו, וחזרו לדברי חכמים.

אתמר, רב: שתות מקח שנינו, שמואל: גם שתות מעות שנינו.

לכו''ע שוי 6 ב5, ו6 ב7 אחר מקח אזלי' ואונאה היא

וחלקו בשוה ה' בו', וז' בו'.

לשמואל: אחר מעות אזלי' - אידי ואידי אונאה היא,

לרב: דבתר מקח אזלי' שוי ה' בו' ביטול מקח הוא, שוי ז' בו' מחילה היא.

ולשמואל: מחילה וביטול מקח כשאין שתות משני צדדים,

אבל כשיש שתות מצד אחד - אונאה היא.

תנן: האונאה ארבעה כסף מכ''ד כסף לסלע, שתות למקח.

אין להוכיח דמיירי שמכר שוי כ' בכ"ד, וש"מ: גם שתות מעות שנינו.

וגם לא, שמכר שוי כ''ד בכ' דמי נתאנה- מוכר?

ואימא סיפא: עד מתי מותר להחזיר בכדי שיראה לתגר או לקרובו.

ואר"נ: לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר - לעולם חוזר.

אלא שמכר שוי כ'ד בכ'ח.

תנן: הורה ר''ט בלוד: האונאה שמונה כסף מכ''ד כסף לסלע, שליש למקח.

לא שמכר שווה ט'ז בכ'ד, וש"מ גם שליש מעות שנינו!

ולא שמכר שווה כ''ד בט''ז דמי נתאנה - מוכר.

אימא סיפא: אמר להם כל היום מותר לחזור,

ואר"נ: דוקא לוקח, אבל מוכר לעולם חוזר! אלא שמכר כ''ד בל''ב.

ת''כ דשמואל: מי שהוטל עליו ידו על העליונה. כיצד?

מכר לו שוה חמש בשש, מי נתאנה לוקח, יד לוקח על העליונה,

רצה - אומר תן לי מעותי, או תן לי מה שאוניתני.

מכר לו שוה שש בחמש מי נתאנה מוכר, יד מוכר על העליונה.

רצה - אומר לו תן לי מקחי, או תן לי מה שאוניתני.

איבעיא להו: פחות משתות לרבנן, האם לאלתר זו מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו?

ואת"ל בכדי שיראה לתגר או לקרובו, והנפק''מ בין שתות לפחות משתות

- דשתות ידו על העליונה, רצה חוזר, רצה קונה ומחזיר אונאה. ואילו פחות משתות - קנה ומחזיר אונאה. מאי?

- ת"ש: חזרו לדברי חכמים. סברוה: פחות משליש לר''ט כפחות משתות לרבנן.

אי פחות משתות לרבנן בכדי שיראה לתגר ולר"ט כל היום, לכן חזרו.

אבל אי פחות משתות לרבנן מיד הויא מחילה, ולר"ט גם, למה חזרו?

-ודחי' בדר"ט ניח"ל טפי דמה שרבנן החשיבו כאונאה, לר"ט זו מחילה.

-ודחי' מי סברת פחות משליש לר"ט, כפחות משתות לרבנן?

- לא, משתות ועד שליש לרבי טרפון - כשתות עצמה לרבנן דמי.

והך דשמחו כיון דא''ל ר''ט הויא אונאה, וכשאמר כל היום חזרו דאי ס''ד דביטול מקח לרבנן בכדי שיראה לתגר או קרובו

שמחו בשתות עצמה, דלר"ט: מחילה ולרבנן: אונאה.

איבעיא להו: בטול מקח לרבנן לעולם חוזר, או בכדי שיראה לתגר או לקרובו?

ואת"ל בכדי שיראה לתגר, הנפק''מ דאילו שתות - מי שנתאנה חוזר, ואילו יתר על שתות - שניהם חוזרים. מאי?

ת"ש: חזרו לדברי חכמים.

אי בטול מקח לרבנן בכדי שיראה לתגר, ולר"ט כל היום -לכן חזרו.

אבל אי בטול מקח לרבנן לעולם חוזר, למה חזרו? הרי בדר"ט ניח"ל טפי, דמשוי להו אונאה כל היום ותו לא!

ודחי' בטול מקח לא שכיח.

רבא, הלכתא: פחות משתות נקנה מקח, יותר על שתות ביטול מקח.

שתות קנה ומחזיר אונאה, וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו.

ת''כ דרבא: ובאונאה פחות משתות - נקנה מקח, יתר על שתות - בטל מקח.

שתות לר''נ: קנה ומחזיר אונאה,

ר"י הנשיא: יד מוכר על העליונה, או לקבל המקח או האונאה

וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום