בבא מציעא דף נא עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ב. עד מתי מותר להחזיר כו'.

ר"נ: דווקא לוקח, אבל מוכר לעולם חוזר. לכאו מוכח דחזרו לדברי חכמים

אי לעולם חוזר לכן חזרו, אבל אי מוכר כלוקח נעשה תקנה ללוקח כלמוכר

-דחי' תגרי לוד לא שכיח דטעו.

א. בעה''ב דרב''ח מכר חמור וטעה. ומצאו שעצוב ושאלו ומדוע וא''ל. שמכר חמור וטעה

- א"ל: חזור בך. א"ל: הא השתהתי יותר מכדי שאראה לתגר או לקרובי.

אר''נ לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר - לעולם חוזר, משום שהלוקח מקחו בידו, ומראה לכל מקום שהולך ואומרים לו אם טעה.

משא''כ מוכר עד שלא רואה מקח כמקחו לא יכול לדעת

ב. אותו שהיה לוקח רצועות משי למכרן והיה קורא שש והיה שווה ה' ואי נתנו חמש וחצי היה לוקח הגיע אדם ואמר: אי אתן לך חמש וחצי הויא מחילה אתן לך שש ואתבעך לדין

א''ל רבא ל''ש אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעה"ב - אין עליו אונאה.

ג. אותו שלקח נזמים למכור וקרא שישים ושוו חמישים ואי נותנים לו נ''ה היה לוקח. הגיע אדם ואמר דאי יתן נ'ה הו''ל מחילה ולכן אתן ס' ואתבעו לדין

ואמר ר''ח ל''ש אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעה''ב אין עליו אונאה.

- א"ל ר"ד: ישר, וכן אר"א: ישר. ואפי' דתנן: כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר, והדיוט היינו בעה''ב

ר"ח: בבגדי קנבוס העומדים לימכר, משא''כ בגדים שלובש שיקרים לא מוכרם אי לא בדמים יקרים.

*אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה.

*כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר.

ור''י: אין אונאה לתגר.

מי שהוטל עליו ידו על העליונה, רצה - אומר לו: תן לי מעותי, או תן לי מה שאניתני.

ת''ר נתאנה לוקח- 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו'.

נתאנה מוכר - 'או קנה' אל תונו.

ואיצטריך - לוקח אף שאינו יודע המחיר, ומוכר אף שכל מוכר מפסיד במכירה

ד. רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר.

רב: בתגר ספסר שנו. שיודע ערך הסחורה ומוחל וטעם שמוכר משום שנזדמנה לו סחורה שוה יותר, וכעת חוזר בו

רב אשי: אין לתגר אונאה - אינו בתורת אונאה, שאף פחות מכדי אונאה חוזר.

ת"כ דר"נ: שתגר אין לו אונאה, מפני שהוא בקי.

ה. מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכו'.

מתני' לא רבי נתן - מתניתין תני רצה, וברייתא לא תני רצה.

ולא רבי יהודה הנשיא - מתניתין תני לוקח, ברייתא תני מוכר!

ר''א אונאה זו, איני יודע מי שנאה.

רבה: לעולם רבי נתן היא, ותני נמי בברייתא רצה.

רבא: לעולם ר''י הנשיא היא, ומאי דשייר במתני מפרש בברייתא.

ר"א דייק: דתני א' הלוקח וא' המוכר ומפרש ללוקח, ש"מ שייריה למוכר.

האומר לחבירו: ע"מ שאין לך עלי אונאה,

*לרב: יש לו עליו אונאה, ולשמואל: אין לו עליו אונאה.

קשה: דלימא רב דאמר כר"מ, ושמואל דאמר כר"י.

דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה

לר''מ מקודשת, ותנאו בטל. ר''י: בדבר שבממון תנאו קיים.

רב: אפילו לר''י: דווקא שם דידעה ומחלה, משא''כ כאן לא ידע.

ולשמואל: אפי' לר''מ: דוקא שם דודאי עקר אבל כאן לא ודאי עקר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום