בכורות דף לג עמוד א

פרק חמישי

וב"ה: ה"מ תם, אבל בעל מום כתיב 'הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּיו יֹאכְלֶנּוּ',

ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים - אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים - אינו דין שיאכל בבכור?

יש להקשות: מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור,

וב"ה: אטו בעבודה אומר? באכילה אומרים, אכילת זר עדיף.

ור"ע ואפי' נכרי וטעמא דר"ע: 'כִּצְבִי וְכָאַיָּל' מה צבי ואיל מותר לעכום, אף פסולין מותר לנכרי.

ואידך - שלושה צבי ואיל כתיבי, חד - לכדרי"צ, וחד לכרד"א אושעיא, וחד - לכדר"א הקפר.

ואידך - מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין - פטורין מן הבכורה.

ת"ר בכור לב"ש אין מאכילין אותו לנדות, ד'וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ', מה שם נדות לא, אף כאן נדות לא.

וב"ה: מאכילין אותו לנדות- ה"מ תם, אבל בעל מום - הטמא והטהור אכלה

וב"ש - ה"מ מקום דאין טומאה יוצאה עליו מגופו, אבל מקום דטומאה יוצאה עליו מגופו - לא,

דאשכחן דפליג התורה בין טומאה יוצאה עליו מגופו, לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו,

דתנן: הפסח שבא בטומאה - לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות.

וב"ה: שם הוא דגלי התורה טמא נפש, אבל כאן - טמא סתמא כתיב, לא שנא.

ת"ר: אין מרגילין ביום טוב, כיוצא בו אין מרגילין בבכור, ולא בפסולי המוקדשין

יו"ט דטרח טרחא דלא חזי לו

בכור - הך תנא ר"ח: דב"ש היא, דאמר אין מאכילין אותו לנדות.

ולא בפסולי המוקדשין: ראבר"ש היא, דתנן היו לפניו שתי חטאות,

אחת תמימה ואחת בעלת מום, תמימה - תקרב, בעלת מום - תיפדה.

נשחטה בעלת מום, אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת, אם משנזרק דמה של תמימה אסורה,

ראבר"ש: אפי' בשר בקדירה, ונזרק דמה של תמימה - אסורה.

ור"ח לא מעמיד כולה כב"ש דדוקא בבכור דקדושתו מרחם אבל פסולי המקודשין דאין קדושתו מרחם לא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום