בכורות דף לד עמוד א

פרק חמישי

בכור שאחזו דם,

לרבי יהודה: אפי' מת אין מקיזין לו דם,

וחכ"א: יקיז, ובלבד שלא יעשה בו מום, ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו,

ר"ש אומר: יקיז, אע"פ שהוא עושה בו מום.

ת"ר: בכור שאחזו דם לר"מ: מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום, ולא במקום שעושין בו מום

וחכ"א: אף במקום שעושה בו מום, ובלבד שלא ישחט על אותו המום,

ר"ש: אף נשחט על אותו המום,

ר' יהודה: אפי' מת - אין מקיזין לו את הדם.

מתני ר"א לבנו וא"ל ר"ח לבריה: כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה,

דתנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה,

ר"א: אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע, אם היתה מגולה - יכסנה,

רבי יהושע: אם היתה מונחת במקום המוצנע - יניחנה במקום התורפה,

אם היתה מכוסה - יגלנה, ר"ג אומר: לא יחדש בה דבר.

ר"מ - כר"א, ורבנן - כרבי יהושע, ורב כר"ג.

ממה? שמא: דווקא שם ר"מ אמר דעשה בידים משא"כ כאן דגרמא הוא כרבי יהושע סבר

ודווקא שם אר"א אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה, אבל כאן דאם שביק מיית - כרבנן סבר

ודווקא שם אמרו רבנן דאם שביק מיית אבל שם שמא יבא אליהו ויטהרנה כר"א סבר

ודווקא שם אר"י דעשה בידים, אבל שם דגרמא - כרבי יהושע סבר!

ודווקא שם ר"ג דשמא יבא אליהו ויטהרנה, אבל כאן, דאם שביק מיית כרבנן סבר!

ועוד: בתרוויהו בקראי חלקו דארחב"א מרי"ו: הכל מודים במחמץ אחר מחמץ - שהוא חייב, ד'לא תאפה חמץ ולא תעשה',

במסרס אחר מסרס שהוא חייב ד'ומעוך וכתות ונתוק וכרות, אם על כורת חייב, על נותק כ"ש

אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב,

נחלקו רק במטיל מום בבעל מום, דר"מ סבר: כל מום לא יהיה בו, ורבנן סברי: תמים יהיה לרצון.

ור"מ, זה תמים יהיה לרצון מה עשה

צריך לו למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן,

סד"א: הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומין גם ליתסרו, קמ"ל.

ורבנן גם, הכתיב כל מום לא יהיה בו! - לגרמא הוא דאתי,

דתניא: 'מוּם לֹא יִהְיֶה בוֹ' אין לי אלא שלא יתן בו מום, מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על האוזן,

כדי שיבא כלב ויאכלנה - ת"ל: 'כָּל מוּם', אחד מום - ואחד כל מום.

כאן בקראי חלקו, דאריא"ש, וכן אר"ל, וכן אר"נ מרב"א: 'וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי',

ר"א סבר: בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, ואמר התורה, עשה לה שימור,

ורבי יהושע - תרומתי כתיב.

למימרא דר"א סבר יש אם למקרא?

ורמינהי: ר"ע: - 'בְּבִגְדוֹ בָהּ' כיון שפירש טליתו עליו שוב אינו רשאי למוכרה,

ר"א: כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה!

אלא כאן בזה חלקו, ר' יהושע סבר: הראויה לך שמור, ושאינה ראויה לך לא תשמור,

ור"א - הא גם ראויה היא, שמא יבוא אליהו ויטהרנה.

אריא"ש: הלכה כר"ש.

מתקיף רנב"י: הי ר"ש? אילימא ר"ש דמתני' עד עכשיו לא השמיענו שמואל דבר שאין מתכוין מותר?

והא רחב"א מרב: הלכה כר"י ורחב"א משמואל: הלכה כר"ש.

ורחב"א מתני בלא אנשים, רב: הלכה כר"י, ושמואל: הלכה כר"ש!

אלא ר"ש דברייתא. ורשבדר"א מתני לה בהדיא, אריא"ש: הלכה כר"ש דברייתא.

הצורם אוזן בבכור - לר"א: הרי זה לא ישחוט עולמית,

וחכ"א: נולד בו מום אחר ישחוט עליו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום