בכורות דף לו עמוד א

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אמור דאר"מ - לחששא, לאחזוקינהו מי אמר?

איבעיא להו: עד מפי עד, מהו לעדות בכור? רב אסי - אסר, ורב אשי - שרי,

א"ל רב אסי לרב אשי: והא תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר - אלא לעדות האשה! תני:

אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד.

רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור, קרי עליו מרימר: יימר שרי בוכרא.

והלכתא: עד מפי עד כשר לעדות בכור.

א"ר אילעא: לא היו מוחזקין בו שהוא בכור, ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו - נאמן.

מה קמ"ל - שהפה שאסר הוא הפה שהתיר?

תנינא: האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה, אני - נאמנת.

שהפה שאסר הוא הפה שהתיר! מהו דתימא: שם הוא - דאם בעיא לא אמרה,

אבל כאן - דלא סגיא דלא אמרה, דקדשים בחוץ לא אכיל, אימא לא הפה שאסר הוא - קמ"ל, דאם משום כך - היה שדי בו מומא דניכר ואכיל לו.

מתקיף מבר"א: מ"ש מההוא אדם שהשכיר חמור לחבירו, וא"ל לא תלך בדרך נהר פקוד דיש שם מים,

לך בדרך דנרש דאין שם מים, אזל באורחא דנהר פקוד ומת החמור,

ובא וא"ל, באורחא דנהר פקוד אזלי, ומיהו מיא לא היו

ואמר רבא: מה לו לשקר, אם בעי אמר באורחא דנרש אזלי

ואמר אביי: מה לו לשקר במקום עדים לא אומרים!

שם ודאי יש מים שם ודאי שדי בו מומא? חששא הוא, ובמקום חששא אומרים מה לו לשקר.

ישב רבינא ואמר להא שמועה בלא אדם, א"ל רבא זוטי לרבינא: אנן משמו דר"א שונים לה.

רבי צדוק היה לו בכור, שם לו שעורים בסלו [נסריה כיילי ערובה ערבה קלופה], וכשאכל נפצעה שפתו

בא לפני רבי יהושע א"ל: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו רבי יהושע: הן.

בא לפני ר"ג, א"ל: חילקנו בין חבר לעם הארץ? א"ל ר"ג: לא,

א"ל והא רבי יהושע א"ל הן

א"ל: המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש.

כיון שנכנסו לבית המדרש, עמד השואל ושאל: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? א"ל רבי יהושע: לא,

א"ל ר"ג: והלא משמך אמרו לי הן, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך!

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: היאך אעשה, אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, עכשיו שאני חי והוא חי, היאך חי יכול להכחיש את החי?

והיה ר"ג עומד ודורש ורי"ה עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן: שתוק ושתק.

נאמן הכהן לומר: הראיתי בכור זה ובעל מום הוא.

אריא"ר: נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו. דכל דבר דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אנשים.

אר"א: אף אנן גם תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא,

לא משום דאומרים כל דבר דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אנשים?

שם הוא - דקדשים בחוץ לא אכיל, אבל כאן - כיון דחשידי - חשידי.

מתיב רב שיזבי: האומר למי שאין נאמן על המעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר - אינו נאמן, למה? נימא: כל דבר דעבידא לאיגלויי - לא משקרי בה אנשים!

שאני שם - דיש לו לאשתמוטי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום