בכורות דף לז עמוד א

פרק שישי

[אבל השאר דמסתבר לה וסבר]

ר"ח מרב: אין הלכה כרבי יוסי.

פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים! מהו דתימא: נמוקו עמו, קמ"ל.

תפשוט מהא דהך ראשונה משמו דשמואל איתמר, דאם מדרב

- תרתי למה לי? אחת מכלל דחבירתה איתמר.

השוחט את הבכור ונודע שלא הראהו - מה שאכלו אכלו ויחזיר להם הדמים,

ומה שלא אכלו הבשר יקבר, ויחזיר את הדמים,

וכן השוחט את הפרה ומכרה, ונודע שהיא טרפה - מה שאכלו אכלו,

ומה שלא אכלו - הם יחזירו לו את הבשר, והוא יחזיר להם את הדמים.

מכרוהו לנכרי או הטילוהו לכלבים - ישלמו דמי טרפה.

ת"ר: המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר בכור, פירות ונמצא טבלים, יין ונמצא יין נסך מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים,

רשב"א: דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן את הדמים, ושאין הנפש קצה בהם ינכה להם את הדמים,

ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן: נבילות וטריפות שקצים ורמשים,

ואלו הן דברים שאין הנפש קצה בהן: בכורות טבלים ויין נסך.

בכור מיירי דזבין לו ממקום מומא דא"ל אם לא דאכלת היה מחזינא לו ושרי לו כר"י.

טבלים - הייתי מתקן אותם ואוכלם,

יין נסך - על ידי תערובת וכרשב"ג, דתנן: יין נסך שנפל לבור - כולו אסור בהנאה,

רשב"ג אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו.

פרק שישי - על אלו מומין

/מתני'/.

על אלו מומין שוחטין את הבכור:

נפגמה אזנו מן החסחוס, אבל לא העור.

נסדקה, אעפ"י שלא חסרה.

ניקבה מלא כרשינה, או שיבשה.

איזהו יבשה כל שתנקב ואינה מוציאה טיפת דם,

ר' יוסי בן המשולם אומר: יבשה שתהא נפרכת.

למה? פסח ועור כתיב! כתיב גם כי יהיה בו מום,

ואימא,כי יהיה בו מום - כלל, פסח או עור - פרט, כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט, פסח ועור - אין, כלום אחרינא - לא

כל מום רע חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט,

מה הפרט מפורש - מומין שבגלוי ואינן חוזרין, אף כל - מומין שבגלוי ואינן חוזרין.

ואימא: מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובוטל ממלאכתו ואינו חוזר, אף כל מומין שבגלוי, ובוטל ממלאכתו, ואינו חוזר,

אלמה תנן נפגמה אזנו מן החסחוס ולא מן העור? כל מום רע - ריבויא הוא,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום