בכורות דף לו עמוד ב

פרק חמישי

סיפא ודאי מסייעא לו: מאיש פלוני - הרי זה נאמן.

שם - כיון דיש לו תובע מירתת

אריב"א: מנין לו ליהודה הא? אני בגידול קבעתיה, וגידול קבע בדידיה,

וכך א"ל: נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו ישראל - פשיטא! לא צריך - בקטן והגדיל, מהו דתימא לא קים לו - קמ"ל.

בסורא מתנו כלשנא בתרא, בפומבדיתא כלשנא ראשון, והלכתא: אפי' כלשנא ראשון.

רפרם בפומבדיתא היה לו בכור ונתנו לכהן בלא מום, הלך ועשה בו מום יום אחד חלש בעינו בא לפניו א"ל בכור זה נתן ללי ישראל במומו, פתח לעינו בכח וראה בשקרו

א"ל לא אני נתתי לך אותו ואפ"ה לא חש לה לדבר, זה הוא דחציף - כ"ע לא חציפי.

אותו שרוע שבא לפני דרב אשי, אמר: למה ניחוש אם כהן הוא אם ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו,

רבינא לרב אשי: ושמא ישראל הוא, ואר"י: אין רואין בכור ישראל אלא א"כ כהן עמו!

א"ל: כך עכשיו! שם, נהי דקדשים בחוץ לא אכיל - אממונו דכהן חשוד,

כאן, הא ידע דמום מובהק הוא, למה הביאוהו רבנן לפניו משום כבודו דחכם על כבודו דחכם לא עשה, איסורא עבד?

הכל נאמנין על מומי מעשר.

דאם בעי - שדי מומא מתחילה, מי ידע הי נפיק? וא"ת דמפיק בריש עשרה 'לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרָע' אמר התורה.

אלא: דאם בעי - שדי בו מומא בכולי עדרו.

בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הר"ז ישחט על פי ג' בני הכנסת,

רבי יוסי אומר: אפילו יש שם כ"ג - אינו נשחט אלא על פי מומחה.

רבי שמלאי ור'י נשיאה מדריב"ל אמרו [או להיפך] אמרו: התרת בכור בחו"ל על פי שלשה בני הכנסת.

רבא: ובמומין מובהקין.

וקמ"ל דתנינא בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשתברה רגלו - הר"ז ישחט על פי ג' בני הכנסת!

אם ממתני': הוו"א בח"ל אפי' מומין שאין מובהקין, וזה דקתני מובהקין להודיעך כחו דר' יוסי, קמ"ל.

אר"י מריב"א ספק משמו דרב ספק משמי' דשמואל: ג' מתירין את הבכור במקום שאין מומחה.

וקמ"ל? דתנינא: הר"ז ישחט על פי ג' בני הכנסת! אם ממתניתין, הו"א: במקום מומחה,

קמ"ל: במקום שאין מומחה - אין, במקום שיש מומחה - לא.

ארחב"ע: ג' מתירין את הבכור במקום שאין מומחה, [לאפוקי מדרבי יוסי]

ג' מתירין את הנדר במקום שאין חכם, לאפוקי מדר'י דבעי' דחד מהיינו חכם [אר"נ כגון אני]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום