בכורות דף לט עמוד ב

פרק שישי

ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי?

והאר"ז מרב: הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו - פסול, שנא' וְלָקַח מִדַּם הַפָּר' - הפר שהיה כבר! אלא: כאן - שחסרה קודם קבלה, כאן - שחסרה לאחר קבלה.

ולאחר קבלה קודם זריקה מי שרי?

והתניא: 'שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם' - שיהא תמים בן שנה בשעת שחיטה,

ומנין בקבלה והולכה והזייה - ת"ל 'יִהְיֶה' - שיהו כל הויותיו תם ובן שנה! תרגמא אבן שנה.

הנ"מ דתניא ר' יהושע: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם, ש"מ.

ומי יש כלום דבשעת שחיטה הוי בן שנה, ובשעת קבלה והולכה הוי בן שתי שנים?

רבא: זאת אומרת - שעות פוסלות בקדשים.

לימא כתנאי: ומעוך וכתות ונתוק וכרות - כולן בביצים, דברי ר"י.

לר'י אף בביצים.

ר"א בן יעקב: כולן בגיד,

רבי יוסי: מעוך וכתות - אף בביצים, נתוק וכרות - בגיד אין, בביצים לא.

וא"א דחלקו אם חסרון מבפנים שמיה חסרון או לא - דא"ה לרבי יוסי אפי' נתוק וכרות גם!

אלא כאן במומים שבגלוי חלקו, לר"י: מעוך וכתות הוי מומא דמיכווצן, נתוק וכרות הוי מומא דתליין.

ראב"י: מעוך וכתות ונתוק וכרות לא הוי מומא - דמתחילה גם זמנין דמיכווצן או דמתליין

ור' יוסי: מעוך וכתות הוי מומא - שהרי אינם, נתוק וכרות לא הוי מומא - שהרי ישנם.

נפגם הזובן, או העריה של נקבה במוקדשין.

נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק, או שראש זנב מפצל, את העצם או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע.

א"ר אלעזר: נפגם, ולא ניטל כיס ולא זכרות. ותנ"ה

רבי יוסי בן המשולם: מעשה בעינבל אחד שנטלו זאב וחזר לאיתנו.

תנא: אצבע שאמרו - אחד מארבעה בטפח של כל האדם.

והלכתא- רבה: לענין תכלת, דתניא כמה חוטין הוא נותן? לב"ש: ארבעה, ולב"ה: שלשה.

וכמה תהא משולשת? ב"ש אומרים: ארבעה, וב"ה אומרים: שלשה ושליש, שב"ה אומרים: אחד מארבע בטפח של כל אדם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום