בכורות דף מ עמוד ב

פרק שישי

ומעשה גם שלחי התחתון עודף על העליון, שאל רשב"ג לחכמים ואמרו: ה"ז מום.

והא דגבי אדם שפתו העליונה עודפת על התחתונה, או שתחתונה עודפת על העליונה - ה"ז מום,

א. גבי אדם הוא דכתיב 'אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן' - איש ששוה בזרעו של אהרן, משא"כ בבהמה

ב. רא"פ: הא דיש בה עצם הר"ז מום, הא - דאין בה עצם ולא הוי מום.

אוזן הגדי היתה כפולה,

אמרו חכמים: בזמן שהוא עצם אחד - מום, בזמן שאין בו עצם - אינו מום.

רבי חנניא בן גמליאל אומר: זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר ושאין בה שלש חוליות - ה"ז מום.

ת"ר: פיו בלום[קצר] ורגליו מבולמות, מחמת הרוח - אינו מום, מחמת העצם - ה"ז מום,

אזניו כפולות, בחסחסות אחת - ה"ז מום, בשתי חסחסיות - אינו מום.

ר"ג אומר זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר: אר"פ: לא תימא דקטינא, אלא דכריכא, אף דאלימא.

אר"ה: בגדי, שתים - ה"ז מום, שלש - אינו מום, בטלה, שלש - הר"ז מום, ארבע - אינו מום.

מיתיבי: בגדי, אחת - הרי זה מום, שתים - אינו מום,

בטלה, שתים - הרי זה מום, שלש - אינו מום! תיובתא דר"ה.

ור"ה מתני' אטעיתיה, הוא סבר: מדרישא בגדי ה"נ סיפא, ולא היא, רישא - בגדי, וסיפא בטלה.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: את שיבלת בעיניו, ושנפגם עצם ידו ורגלו, ושנפרק עצמו של פיו, עינו אחת גדולה ואחת קטנה,

אזנו אחד גדולה ואחד קטנה, במראה אבל לא במדה.

ר"י אומר: שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחבירתה, ולא הודו לו חכמים.

והך דואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה: בעל גרב ובעל יבלת!

הך דקרא- דיש בה עצם, מתני' - דאין בה עצם, בעינו - הוי מומא, בגופא - לא הוי מומא.

ואין לה עצם בגופא פסולה הרי תלתול סתם הוא! דתנן, ר"א אומר: בעלי התילולין פסולין באדם וכשירין בבהמה!

אלא ר"ל: אידי ואידי בעינו, ובלבן ול"ק הא דיש בה שיער והא דאין בה שער

תנא: גדולה - כשל עגל, קטנה - כשל אווז.

אזנו אחת גדולה וכו':

תניא, אחרים: אפי' אינה לשניה אלא כפול כשירה.

זנב העגל שאינה מגעת לערקוב,

אמרו חכמים: כל מרבית עגלים כן, כל זמן שיהו מגדלין הן נמתחות.

איזהו ערקוב שאמרו? ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: בערקוב שבאמצע הירך.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום