בכורות דף נא עמוד א

פרק שמיני

א"ל: הב לו חצי זוז, הו"ל זוז מאכא בהדיה דלא נפיק, תקע לו אחרינא והביא לו שלם

ואפי' דתני אונס ומוציא ש"ר הוצרך סד"א כיון דלא כתיב בהם שקלים אימא זוזי סתם קמ"ל דמילף קא ילפי מהדדי.

תנא: חוץ מן השקלים ומעשר והראיון.

שקלים דתנן: מצרפין שקלים לדרבונות - מפני משאוי הדרך.

מעשר, ד'וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדֶךָ'.

והראיון - תני רב יוסף: שלא יביא סיגה לעזרה.

אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא בהקדשות.

כתב לכהן שהוא חייב ליתן חמשה סלעים - חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי,

לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי.

המפריש פדיון בנו ואבד - חייב באחריותו, שנאמר: יהיה לך ופדה תפדה.

מתני' דלא כרבי, דתניא, רבי אומר: בכל פודין בכור אדם, חוץ מן השטרות.

מ"ט דרבי? דריש ריבויי ומיעוטי, 'וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה' - ריבה,

'בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים' - מיעט, 'תִּפְדֶּה' - ריבה,

'ריבה ומיעט וריבה' - ריבה הכל, מה רבי - רבי כל דברים, ומה מיעט - מיעט שטרות.

ורבנן דרשי כלל ופרט,

'וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ' - כלל, 'בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים' - פרט, 'תִּפְדֶּה' - חזר וכלל,

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש - דבר המטלטל וגופו ממון,

אף כל דבר המטלטל וגופו ממון,

יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין, אין גופן ממון.

רבינא למרימר: ורבי ריבויי ומיעוטי דריש? והא רבי כללי ופרטי דריש במרצע,

דתניא: 'מַרְצֵעַ' - לריב"י: אין לי אלא מרצע, מנין לרבות הסול והסירא והמחט והמקדח והמכתב - ת"ל 'וְלָקַחְתָּ' - לרבות כל דבר שנלקח ביד,

רבי: מרצע - מה מרצע מיוחד - של מתכת, אף כל - של מתכת.

ואומרים: דחלקו דרבי דריש כללי ופרטי, ריב"י דריש ריבויי ומיעוטי! אין,

סתם רבי כללי ופרטי דריש,

וכאן - כדתנא דר"יש: 'במים במים' שתי פעמים, אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט.

ורבנן - אמרו כדאומרים במערבא: כ"מ שאתה מוצא שתי כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום